השיר העשירי מתוך האלבום "ענווהאהבהחמלהחוצפה"
(עוד על האלבום פה)
———-
זהו שיר שסך חלקיו משני עברי האוקינוס.
שיתוף הפעולה והידידות עם זיו רובינשטיין התחיל ב2003, בהיכרות וירטואלית, שהפכה לידידות אמיצה, שהובילה לכך שהפקתי לו את אלבומו הראשון, "כאילו אין ים", בלי שראינו זה את זה פנים את פנים.
במילותיו של זיו:
במהלך אביב 2003 שלחתי את הדיסק הראשון של להקת "התינוקות", בה אני חבר, לכל חברי ומכרי בארץ ובחו"ל.
מכיוון שרציתי להפיץ את הבשורה לכמה שיותר
אנשים-שלחתי גם למספר מוזיקאים ישראלים הגרים מעבר לים.
אחד המכותבים-היה רזי בן עזר שחי מזה עשור בארה"ב...
עברו מספר שבועות והתחלתי לקבל תגובות-מכל הסוגים ומכל המינים.
תגובתו המפרגנת של רזי ומכתב התודה שלי גירו אצלנו את החשק של להכיר קצת יותר מקרוב.
אותו עותק שהגיע לרזי הפך בסופו של דבר לאחת החברויות המרגשות שהיו לי בחיי-חברות ששיאה הוא הדיסק הזה.....והיד עוד נטויה....
מכיוון שרזי שם ואני כאן, השתמשנו בפלאי האינטרנט להעברת מידע , דיבור ונגינה.
במשך כשנה ישבנו זה מול זה ,המצלמות עובדות, המיקרופונים דולקים והיצירה הולכת ורוקמת עור וגידים.
כשהיינו לוקחים הפסקה מהמוזיקה, ניהלנו שעות של שיחות על כל הנושאים שבעולם.
העבודה היתה מתישה ואינטנסיבית-טייקים על גבי טייקים-הקלטות של נגנים מהארץ ומחו"ל והמון המון אמונה שהדבר אפשרי....
עבורי הדיסק הזה הוא הרבה מעבר להקלטת דיסק נוסף, הדיסק הזה הוא ההוכחה לכך שמוזיקה היא שפה ללא גבולות ואם שני מוזיקאים רוצים לשתף פעולה המרחק הפיזי הוא נתון שולי...
העבודה על הדיסק הזה היתה אינטימית, מרגשת, מעצבנת ומספקת בדיוק כאילו היינו באותה היבשת, באותו האולפן...כאילו לא מבדילים בינינו אלפי קילומטרים...כאילו אין ים...
--------------
השיר הזה, הוא דואט בין שנינו.
אני חיברתי את המוזיקה, שלחתי לזיו, הוא חיבר מילים, הקליט את חלקו בשירה, שלח לי את המילים וקבצי השירה, אני הקלטתי את השירה שלי בפלורידה, ומיקססתי הכל ביחד.
הנה הגירסה שנכנסה לאלבום:
והנה בונוס: גרסה יותר אקוסטית, קראנו לה ה"אנפלאגד"
תהנו!