15 תגובות על “השמות שלי”

1. אני באמת תהיתי למה רזי, עכשיו הכל ברור.
   רזי בן-עזר זה שם במה.
   הוא התחבר לי היטב לשלוש-עשרה מקטרות, ככה בעצם גיליתי על קיומך, רזי.

2. וכשלי קוראים בטעות "רז" אז אני קצת מתעצבן, כי השם שלי "שרון" ואני אומר את זה. רז אגב הוא שם משפחה שהגיע מ-רוזנר, כי ככה אבא שלי רצה לקצר, נדמה לי שבגלל איזה קורס טיס. אלעזר שלום בן עזר, באמת מעמסה לא קטנה על ילדון קטן. טו מאץ'… גם לי יש שם שני על שם סבא שלא היכרתי ושאבי שלי לא הכיר. לא אגלה אותו. טו מאץ' 2. בשבילינו אתה רזי, רזי.

3. אגב, הורי היו יותר סלחניים(תודה להם על כך!), ולמרות שקראו לי על שם הסבתא לאה, שינו את זה לילנה. ילדה עם שם לאה באוקראינה הסובייטית היתה סובלת המון, האמינו לי.

4. ילנה הוא הגרסה הרוסית של הלנה, הלנה מטרויה, הלא כן?

5. ושורשי מצד אמא של אבי, גם הם מאוקראינה, מקייב.

6. הייתי בטוחה שהשם שלך זה רז והפכת לרזי
   שרון אני יודעת הפכה לאליוט
   אבל גלי תמיד היתה גלי אלא אם כן אתה הולך לחדש לי
   אשמח לדעת
   בכל מקרה רזי זה שם מקסים

7. גלי נולדה כגליה (מקווהשלא תכעס עלי שגיליתי)

8. רזי, אני יודעת שיש לך שורשים אוקראייניים, וגם זה בעקבות המקטרות.(-:
   קייב עיר מדהימה, אגב.
   ואכן כך, ילנה מקורו של השם ביוון, והגרסה היוונית היא הלנה. הלנה מטרויה.
   היפה בנשים והפירושים המדוייקים הם "לפיד",מוארת".

9. עוד דבר הקשור למעבר שלך לארה"ב, כשהגעתי לארץ, היתה בקבוצת הנוער שלנו עוד ילנה. כדי שיהיה קל להבדיל למי קוראים וגם כי לא אהבתי את הפניה הרשמית(בבית או בין החברים, אף אחד לא פנה אלי מעולם אלי בתור ילנה), היא נשארה ילנה ואני הפכתי לרק לנה.
   מאז כל הזמן התעקשתי(אפילו בעצבנות קלה) שיקראו לי לנה. בצבא, אוניברסיטה, עבודה.אפילו שקלתי לשנות בתעודת הזהות.
   עד שהתחלתי פרוייקט עם רוסיה.
   אצלם ביחסי העבודה לא נהוג לפנות בשם חיבה.
   יתרה מזאת, שם פונים בשם המלא בתוספת שם האב.
   נאלצתי לשנות את חתימתי במיילים ולהתרגל מחדש למקורות.

10. הצד החיובי שבהחלפת ונשיאת שמות רבים, הוא שניתנת לך ההזדמנות להגדיר את עצמך, לראות את עצמך, כיותר מיישות אחת. כשהקולגות קוראים לי ראס, אני מרגיש אדם אחר מאשר כשחברי מישראל קוראים לי רזי.

11. הייתי עושה לך לייק, ההרגל המגונה הזה מפייסבוק, אבל אומר רק: מסכימה מאוד מאוד.

12. רזי יקר – אני לא כועסת, כמובן. כמי שנולדה בשם שמעולם לא נקראה בו ושם החיבה שלה הפך מיום 1 לשמה האמיתי וכמי שהמציאה שם משפחה חדש כשהקימה משפחה משלה, אני יכולה להבין ולהזדהות עם מה שאתה חש. עבורי תמיד היית ותמיד תהיה רזי, גם אם זה לא כתוב בשום תעודה.

13. כמה הפוסט הזה = רזי ………!!!!!!!!

14. נהדר, רזי. השם שלך תמיד תרם לאיזה מסתורין שאופף את דמותך. היה בו גם משהו מרוכך מול ה"רז" (בן) של זמננו. אני השתכנעתי עם השנים שזה לא רז במקור, אלא רזי במקור, ועכשיו הפתעת. אז בעצם אתה אלעזר בן עזר. לא, כי יש לך את זה ביותר ציוני? אלעזר בן עזר זה לא ההוא שנפל שם במצדה מתחת לפיל היווני? בביתר זה היה? רגע, זה לא התנא ההוא מפסח? אחד התנאים, נו. אמוראי, אוקיי. אליעזר בן עזר, במודרני, זה סבא שלך על כל עלילותיו. יענו גם בשם, בסוף, בעצם מהתחלה, אתה לפיד ציוני. קארמה איזה א ביץ', ראס.

    איתן (כלומר בקר. ועכשיו אני שם לב שבתגובה כאן התלבטתי באיזה שם לבחור. בפעם שעברה, מסתבר, הייתי איתן בקר. והבקרמן מה. אולי איתן בקרמן בן עמי, כמו שילנה כותבת כאן. אני צוחק איתך, לנה.

15. אני מבין אותך כי גם לי היה סיפור דומה, אם כי קצת שונה.
    שמי האמיתי הוא זה שכיום 99 אחוז מהאנשים משתמשים בו כשפונים אלי… אבל לפני שנים זה לא היה ככה.
    בשכונה ובעוד מקומות היה אחוז לא מבוטל של אנשים שסירבו לקבל את שמי כאמת פשוטה, וניסו כל הזמן את מזלם עם צירופים שונים ושמות שונים שמעולם לא היו שלי, תוך כדי תככנות בלתי מוסברת.
    אנשים שלא הסכימו לקרוא לי בשמי, והחליטו לקרוא לי במגוון שמות וכינויים.
    בהתחלה התעצבנתי, אחרי זה התעלמתי, אבל היו כמה אנשים בתקופות שונות שפשוט הדליקו לי את הפיוז.
    הוא: "אני אקבע איך אני אקרא לך, ואתה לא תגיד לי כלום".
    אני שותק.
    הוא: "אתה _____"
    אני: ושמך הוא אדולף היטלר !
    הוא: "איך אתה מעיז?"
    אני: אתה שואל אותי איך אני מעיז? רק תנסה עוד פעם, ואתה מת !
    הוא: (לא העריך נכון את יחסי הכוחות, ושוב קרא לי בשם לא שלי).
    אני: הר היטלר, אתה מת ! — ואז דפקתי לו מחבט בייסבול בפרצוף.

    הוא גוייס לצבא ואני לא… אז אם, אכן, הצבא לקח אותו ולא אותי, זה רק מראה שהצבא הישראלי לא ראוי לכבוד ממני.
    זוהי רק אחת ממגוון סיבות מדוע איני עומד דום ביום הזיכרון. היו בעבר כאלה שקלטו שלא עמדתי דום בצפירה, ולא העריכו נכון את יחסי הכוחות, ולפיכך מינו את עצמם למשרד החינוך… אבל אחרי שהרימו עלי יד, דפקתי גם להם מחבט בייסבול בראש.

    כל מי שקרא את הכתוב עד כה, אמור להבין מי באמת הבריונים בסיפור הזה.
    ואם לא הבין? מה חבל.