——-
ארבעה קטעים, שחיברתי והקלטתי בשנות השמונים. כולם, מלבד אחד, הוקלטו בבית, על טייפ סלילים, או על טייפ קסטות של 4 ערוצים.
קודם השירים עצמם:
אם הנגן אינו עולה, הנה לינק ישיר
http://raziben-ezzer.bandcamp.com/album/–6
וקצת על הקטעים:
בשעה שלוש
מילים ולחן רזי בן-עזר
הוקלט ב1986
על הבס מנגן שבי עוזיאל, גיטרה סולו עמי לוי, שניהם חברי ללהקת "אח חורג", אני על שאר הכלים, כולל תכנות מכונת התופים.
את מכונת התופים, הקורג, קניתי מכספי מענק השחרור מהצבא.
ככה היא אמרה
מילים ולחן רזי בן-עזר
הוקלט ב1986
גיטרה חשמלית: עמי לוי, אני על שאר הכלים. קיים גם סרטון, קליפ שיצרתי לשיר במסרטת סופר 8, בכיכובה של שחקנית צעירה בתחילת דרכה, בשם אסתי זקהיים. מקווה בקרוב להעביר את זה לדיגיטלי, ולהעלות.
להתעורר
מילים ולחן רזי בן-עזר
הוקלט ב1985 באולפני "יוטה", רמת גן
ועל השיר הזה אספר קצת יותר.
בפברואר 1985 השתחררתי מהצבא. עמי לוי, ידידי ושותפי למוזיקה עוד מהתיכון, שכנע אותי להיכנס יחד לאולפן, ולהקליט שיר. סינגל. זו היתה פעם ראשונה שנכנסתי לאולפן הקלטות "אמיתי" , והחלומות הרקיעו שחקים. חלמנו לכבוש את הרדיו בסערה, להיות כוכבים. היינו בני 21, לא ידענו כלום על תעשיית המוזיקה , או על עולם הרדיו, או על יחצנות. בתמימותינו, חשבנו: כל מה שצריך זה להקליט סינגל, להדפיס אותו בכמה עשרות עותקים (הלא כמה תחנות רדיו ושדרנים כבר היו ב1985), לתת אותו לשדרנים, והם כבר כמובן כל כך יאהבו את השיר, שהם יתחילו לשדר אותו יום ולילה.
זה מה שעשינו.לא היה לנו כסף להיכנס לאולפן "גדול", אבל מישהו המליץ לנו על אולפן 8 הערוצים של משה דעבול, שהיה נגן הבס של קורין אלאל. משה היה הטכנאי, וגם ניגן בס בשיר. האולפן נקרא בשם "אולפני יוטה", על שם שקי היוטה שכיסו את הקירות.
הדפסנו בערך מאה עותקים, (ויניל, שחור, עם חור באמצע), עיצבנו עטיפה חובבנית לבד, בבית, צילמנו במכונת צילום, והדבקנו אותה אחת אחת על העטיפות הלבנות שקיבלנו ממפעל השיכפול. נסענו בכל רחבי תל אביב, לתחנות הרדיו השונות, וניסינו לתת ביד את הסינגל לכל מי שהסכים לפתוח לנו את הדלת. בחלק מהמקרים, נאלצנו להשאיר את החבילה בידי הש.ג. בשער, שהבטיח לנו ש "אל תדאגו, זה יגיע לידיים הנכונות". לא יאמן כמה היינו תמימים.
ואז, נותר רק לחזור הביתה, לפתוח רדיו, ולחכות שישמיעו.
הייתי משתחרר טרי, לא היתה לי עבודה, גרתי אצל אמא ואבא ,הלימודים עמדו להתחיל רק בסתיו, ומה שעשיתי כל היום, פשוט כל היום, זה להקשיב לרדיו הטרנזיסטור הקטן שלי ,זה שקיבלתי לבר-מצווה.
גלי צה"ל
רשת ג'
אייבי נתן.
גלי צה"ל
רשת ג'
אייבי נתן.
כל כמה דקות החלפתי תחנה, חס וחלילה לא לפספס, אם ישמיעו. ימים שלמים. מהבוקר עד הלילה.
אבא שלי, ראה אותי, ראה את הטרנזיסטור שלא מש מהיד שלי, ואמר: "אתה לא יכול כל היום ככה להתבטל. שים את הטרנזיסטור בצד, קח טוריה, קח את חפירה, תתחיל לחפור בורות, ותשתול את הברושים האלו".
הוא הביא מהמשתלה כתריסר שתילי ברושים קטנים בדליי פלסטיק שחורים, והראה לי היכן לשתול. השכנים התחילו בדיוק לבנות הרחבה די מפלצתית לבית שלהם, ואבא רצה ליצור שדרת ברושים שתפריד בין החצר שלנו לשלהם.
שמתי את הטרנזיסטור על הדשא הלח, תפסתי את הטוריה והתחלתי לחפור בורות לעצים.
לא הפסקתי אפילו לשניה להקשיב לטרנזיסטור, כל כמה דקות החלפתי תחנה, אבל העבודה היתה טובה לי. להניף טוריה, לנעוץ באדמה, להוציא את העפר, וברקע שוש עטרי, טוני פיין. אני מזיז את העפר העודף, וקוטנר משמיע שיר חדש של היוריתמיקס. באייבי נתן ממליצים לשתות מיים, הרבה מיים.
לא זוכר אם זה לקח יום או יומיים, עבדתי לאט, אבל יסודי. והשיר אפילו הושמע. פעם אחת אצל קוטנר, פעם אחת ברשת ג', פעם אחת אצל אייבי, מייד לפני החדשות שקטעו את הסולו של עמי בסוף השיר. צרחתי משמחה. בכל פעם, שטפתי מהר מהר את הידיים בצינור, ורצתי הכי מהר שיכולתי לצלצל לעמי לספר.
ובסופו של דבר, הברושים נשתלו. שורה יפה, בדיוק על גבול החצר. עמדתי באור הקלוש של בין הערביים, והשקיתי את האדמה הלחה. הטרנזיסטור לא הפסיק לנגן לשניה.
בשבועות שעברו אחר כך, הושמע השיר עוד כמה פעמים בודדות. תפסתי כמעט את כולם בשידור. אני חושב , שבסך הכל, הוא הושמע אחת-עשרה פעמים ביחד, בכל התחנות.
כל יום השקיתי את השתילים הטריים.
עשרים ושבע שנים עברו מאז. הברושים, שהגיעו לי פעם לברך, מתנשאים בגאון לגובה עצום. ענקיים, זקופים, שמחים. אני מביט בהם בגאווה בכל פעם שאני בא לבקר בבית של אמא ואבא. אני שתלתי אותם.
ערב טוב
מילים ולחן: רזי בן-עזר
אני מנגן כאן על כל הכלים. לא קשה לשמוע שבאותה תקופה הערצתי מאד והושפעתי מאד מלורי אנדרסון. החיקוי הוא מודע. גם המחווה לריף של הדייר סטרייטס.
——–