שנת 1996 היתה שנה פוריה מאד לשותף שלי בריאן ולי. הוצאנו אלבום טכנו-באס, הפקנו מיני-אלבום להרכב בשם SCFG, והתחלנו לקבל הצעות מאמנים וחברות תקליטים להפיק שירים ולעשות רמיקסים. העניינים התחילו להתגלגל. בעזרת קשרים שסידר לנו תלמיד לשעבר, פנו אלינו מ-Laface Records , חברת התקליטים של ביבי פייס, אחת החברות המובילות בתחום ה- R&B לעשות רמיקס ללהקת "הפרויקט של טוני ריץ'", רמיקס שהתקבל יפה מאד, בעיקר במועדונים של מיאמי.

יום אחד, מתקשר אלי בריאן, ובקול יודע סוד אומר לי: " מה דעתך לעשות רמיקס למדונה?"

"מה?! מדונה רוצה שנעשה לה רמיקס?! לא יאמן!"

לא בדיוק….

מחקירה יותר מעמיקה מתבררות העובדות לאשורן: אז ככה,בן דוד של מדונה החליט שגם הוא רוצה להיות זמר. איך שהוא, הוא הצליח לשכנע את מדונה לא רק להפיק לו סינגל בחברת התקליטים שלה, 'מאבריק', אלא אפילו לשיר לו את הפיזמון.

"אני מחזיק בידי עכשיו את הקובץ עם האקאפלה…(ערוץ השירה המופרד, ללא המוזיקה)" אומר בריאן.

"אבל איך הם הגיעו אלינו דווקא? איך הם שמעו עלינו?"

מסתבר שאחד מאנשיה של מדונה שמע את הרמיקס שעשינו לטוני ריץ' באחד המועדונים במיאמי, שאל מי עשה אותו, ומהון להון, עכשיו מאבריק רוצים שנעשה להם רמיקס.

אמנם זה לא ממש שיר של מדונה, אבל בכל זאת הזדמנות לא נורמאלית. "אני בא לקחת את הדיסק!" אמרתי לו ונסעתי.

כשהגעתי לביתו של בריאן, הוא הושיט לי את הקופסה ואמר: "תשמע, יש רק תנאי אחד לכל העניין. הם רוצים להוציא את הרמיקס למועדונים באותו שבוע עם הוצאת השיר המקורי כסינגל לרדיו."

"מתי זה מתוכנן"?

"שבוע הבא…" אומר בריאן, "נצטרך למהר".

"לא נורא, כבר עשינו רמיקסים בפחות זמן מזה" אמרתי, ונסעתי עם הקובץ הביתה. הסיבה שאני הייתי צריך לקחת את האקאפלה ראשון ולהתחיל בהפקה, היא שלבריאן יש רקע כדי.ג'יי, הוא גדל על היפ הופ, והוא מומחה גדול בכל מה שקשור לסאונד ומקצבים, אבל בין שנינו, אני היחיד שיש לו איזה שהוא מושג על סולמות מוזיקליים, אקורדים, מאז'ור, מינור וכל זה. כך יצא שבדרך כלל, כשניגשנו להפקת רמיקס, אני הייתי זה שמוצא את הסולם והאקורדים המתאימים, בונה ערוצי קלידים ראשוניים, ואז ביחד אנחנו בונים את ערוצי התופים וה- Feel הכללי של הרמיקס.

כשהגעתי הביתה,בהתרגשות העלתי את ערוצי השירה למחשב, לחצתי פליי, והאמת הקרה טפחה על פני: התברר מהר מאד, שהמדובר בשיר הגרוע ביותר ששמעתי בימי חיי. משהו פשוט מסריח. השיר בנאלי, המלודיה דבילית, ואדון בן הדוד של מדונה אינו יכול להחזיק תו גם אם היתה לו ידית. (הביטוי הזה נשמע יותר טוב באנגלית). שמו של השיר הוא "Fantacy", ואכן בפיזמונים שומעים את קולה של מדונה שאין לטעות בו שרה (באדישות מסוימת):

I'll be your fantacy…

I'll be your fantacy…

(זהו , זה כל הפיזמון).

את הבתים ספק-שר-ספק-עושה-ראפ כבודו בן הדוד של מדונה, באיכות שהיתה מביישת אפילו פארודיה.

"אוי ואבוי, מה אני עושה עם זה?" אני חושב. אבל אני לא מוותר כל כך בקלות. במשך שני הלילות הקרובים אני מעלה את הקולות למקינטוש, ועושה מאמצים על אנושיים למצוא משהו שיתאים לזוועה הזו. "מסתבר שגם מגה-סטאר כמו מדונה חייבת לעשות טובות לקרובי משפחה בעל כורחה" אני חושב בליבי. אבל אחרי יומיים של מאמץ עדיין אין לי כלום. אפשר ללטש הכל, חוץ מחרא, אמרו חז"ל.

בלילה של השני ביוני אני נשבר לבסוף, ובשתיים בלילה, בעינים טרוטות אני זוחל למיטה, אומר לעצמי "אולי מחר בבוקר יבוא לי רעיון",  ונרדם.

בשמונה בבוקר,מעירה אותי אשתי. "זהו, המים ירדו" היא אומרת לי בקור רוח. "נוסעים לבית החולים".

לא כאן המקום לספר את כל הפרטים על לידתה של בתי הבכורה, תירזה. אפשר לסכם שבשלישי ביוני, 1996, לקראת השעה שתיים בצהריים, הייתי אב חדש טרי נרגש ומבולבל. זוהי חוויה שאין טעם לנסות להסביר: מי שחווה את זה יודע על מה אני מדבר, ולמי שעוד לא, אין טעם לתאר במילים. כמקובל במקומותינו, שהינו כולנו בבית החולים במשך היומיים הבאים, שבהם לא היתה הרבה שינה, אבל הרבה התרגשות . מאותו רגע סבב עולמי אך ורק סביב היצור הקטן.

ביום הבא, בא בריאן לבקר אותנו בבית החולים. הוא התרגש יחד אתי מהתינוקת, וכשהוא מחזיק בה בזרועותיו הוא אמר לי בחיוך: "אתה יודע שפיספסנו את הדד-ליין.. אבל לא נורא, תהיינה הזדמנויות אחרות".

"על מה אתה מדבר?" שאלתי

"כמובן, על הרמיקס לבן-דוד של מדונה, עכשיו מאוחר מדי ואין להם עוד צורך בו ,כי אני חושב שהם עשו לו רמיקס מאולתר בעצמם אחרי שלא שמעו מאיתנו".

אני נשבע, שעד אותו רגע פרח כל העניין מראשי לחלוטין. הייתי כל כולי עסוק ונרגש בלידה. אבל כבר לא היה שום דבר שיכולתי לעשות.

במשך החדשים שאחרי כן, מצאתי נחמת-מה כשהתברר שלא רק אני חשבתי שהשיר איום, והסינגל יחד עם הבן-דוד לא זכו לשום הכרה ונעלמו אל תהום השיכחה במהירות. אני לא בטוח שהשיר אפילו שוחרר לרדיו. אני מדמיין בעיני רוחי את אנשיה של מדונה עושים כל מאמץ למחות כל זכר לשיר, שבידיים לא נכונות היה יכול לגרום לה אי נעימות גדולה ביותר…

מאז ועד היום בריאן מזכיר לי בחיוך איך כמעט עשינו רמיקס לכמעט-שיר-של-מדונה.

"הוא רק הבן-דוד של מדונה" אני מתקן אותו, "והבת שלי בכל מקרה יותר חשובה. הבן דוד של מדונה יכול לחכות".