10 תגובות על “אנקדוטה פולנית לכ"ט בנובמבר”

1. המסקנה החפוזה שלך

2. ואני מכיר פולניה אחת שמעירה את בנה כדי לספר לו שהיא מתקשה להרדם.

3. כבר 60 שנה אנחנו חוזרים ורואים צילום אחד, זה שמופיע למעלה, של הנס פין. צילום של שמחה ואושר מזוקקים. יש עוד שני קטעי פוטז' מהיומנים. ארג'נטיין יס..יונייטד סטייטס יס, ואנשים כאן מול רדיו, מקשיבים לתוצאות. זה כל התיעוד המוכר לנו. הורה ברחובות? זה כבר מהסיפורים, ושלך הוא רק עוד אחד מהם. אגב, יתכן שהאם בסיפור ניערה את בנה בעדינות, מדובר הרי בשעת לילה מאוחרת, והפולני הקטן הוא זה שהגיב בביטוי המזוהה מאז מהבדיחות על הפולניות – 'לא הלילה'

4. שהייתה אז בת 19 וחגגה בין הרוקדים ברחובות, בילתה שנים בדאגה עמוקה מכך שבשנת 2000 היא תהיה קשישה מדי מכדי להשתתף באופן פעיל בריקודים שבוודאי ימלאו את רחובות ארצנו…

5. ואבא שלי שהיה בחטיבת הראל של הפלמ"ח, הרוס מעייפות מימי קרב קשים, המשיך לישון בזמן ההכרזה. לא העירו אותם לשמוע את האירוע ההיסטורי כי חיכה להם קרב אכזרי למחרת.

   ובמחשבה שניה אולי זה היה ביום הכרזת המדינה בה' באייר בידי בן גוריון – לא זוכרת. ואבא שלי כבר לא איתנו כדי לשאול אותו.

6. צודקת
   לא רואים אף ילד בצילום
   ילדים בני תשע באמת צריכים לישון בלילה
   ממש בלי ציניות

7. כש"גביע אירופה הגיע לתל אביב" ואחד מהזכרונות החזקים של ילדותי הוא שאבי בישר שאפשר לפשוט את הפיג'אמה ונוסעים לחגוג בת"א. זו גם הפעם הראשונה בה הרשה לי לצפור באוטו.
   ילד בן 9 אכן צריך לישון, אבל לא בכל מחיר. יהיו לו עוד המון שנים לישון(בתיכון, בצבא, בקוביית ההי-טק). ילד צריך חיות, לאגור זכרונות שיפרנסו אותו בבגרותו המשעממת

8. הבר מצוה של אחי היתה בשבת ה- 29 בנובמבר. בלילה המבוגרים האזינו לרדיו ואני נרדמתי. לפתע התעוררתי מן הרעש ברחוב ושאלתי: מה כל ירושלים חוגגת את הבר מצוה של אחי, בני?

9. מה שנקרא: "בזמן שישנת, הקמנו מדינה… ככה, בקטנה. ישנת טוב?"

   סיפור מצויין.

10. ותראי מי המגיב שבדיוק לפנייך-
    דני בלוך ז"ל