Four and Twenty, גירסת כיסוי

 

—

גירסה שלי לשיר של סטיבן סטילס, מקרוסבי סטילס נאש ויאנג. אחד השירים שגדלתי עליהם, מהאלבום דז'ה וו.

 

והנה גירסת המקור:

 

 

 

—–

פורסם ב-7 בנובמבר 2011 בשעה 19:40 קטגוריות: מוזיקה | תגובות (1)

מבצע: טופס נושא פרסים לשדרג את קברך, או רק באמריקה

———

 

אני פותח את תיבת הדואר, וכרגיל 95% מהדואר הוא פרסומי.

בשנים האחרונות, למדתי, שככל שיופיעו יותר ביטויים על המעטפה כגון "חשוב", "אישי", "דחוף", "לפתוח מייד"- כך יתקצר יותר המסע שבין המעטפה הנ"ל לבין סל האשפה.

אבל העלון המבריק שהגיע אלי אתמול שבר את כל השיאים. הוא נשלח מחברת קבורה פרטית,ששמה The Gardens ("הגנים" בתרגום חופשי), שמסתבר שיש להם בית קברות, ועולם שרותים מסועף ומקיף סביב תעשיית המוות.

מכיוון שלכסף אין אלוהים, הם מצהירים בשמחה שהם בית הקברות המוביל בדרום פלורידה "לכל האמונות", ומציעים , ממוסגר בתוך כוכב (מכל קלישאות המכירות האפשריות) מבצע מחיר מיוחד: חבילת קבר זוגי שכוללת הכל, ב$8225 בלבד!

הם גם מתגאים, שעכשיו הם מציעים כוך-מאוזולאום  גם תחת כיפת השמיים.

הנה הצד הקדמי של העלון:

 

אבל זה כלום לעומת צידו הפנימי.

כאן אפשר להתרשם מהפאר הנאו-קלאסי של היכלי הקבורה, הנישות המצופות שיש שבן ניתן לאחסן את אפר אלו שבחרו בשריפת גופתם, ואם רוצים: אפילו מאחורי זכוכית.

יש שם גם דברים שקצת נשגבו מבינתי, כמו "כוך קבורה חצי פרטי" (לא מבין, זה כמו דופלקס? שתי משפחות?)

או

"כוך-מסדרון" (האם הוא ישמש למעבר אל קברם של אחרים, עשירים יותר, שיכלו להרשות לעצמם כוך פרטי, או חצי פרטי?)

בכל מקרה- אין מה לדאוג, כי המאוזולאומים הם כולם עם מיזוג אויר, כמובטח בעלון.

אבח מה שהרס אותי לחלוטין, הוא חלקו התחתון של העלון, שהוא טופס נושא פרסים!

מלא את הטופס, ציין אם ברצונך מידע על נישות קבורה, כוכים חצי פרטיים, או שרצונך במידע על אחוזת קבורה משפחתית, או (חדש!), כוכי המאוזולאום תחת כיפת השמים.

אם תמלא את הטופס, מובטח לך לזכות בשדרוג קברך: תקבל נישת שיש, כד לאחסון אפרך, ושכירת חדר תפילה חינם.

אחרי הכל, כמאמר העלון בסוף הטופס, החברה תשמח לענות על כל שאלותיך, בנוגע ל"החלטה החשובה ביותר שאי פעם תקבל בחייך…"

ממש לא אתפלא, אם במבצע השיווקי הבא שלהם, הם יצאו במבצע

"Die now, pay later"

רק באמריקה.

פורסם ב-5 בנובמבר 2011 בשעה 3:09 קטגוריות: כללי | תגובות (2)

"אחרי הגשם", וידאו ומוזיקה

——

הגשם בשמורת האברגליידס פסק רק מעט לפני השקיעה.

צילמתי את הציפרים, האליגטורים, העצים והמים שבשעה המסוימת הזו, מתכוננים לשנת הלילה אחרי יום גשום.

את הוידאו מלווה קטע מוזיקלי שחיברתי במיוחד בשבילו.

——

—–

פורסם ב-31 באוקטובר 2011 בשעה 5:42 קטגוריות: ויזואליה, מוזיקה | תגובות (4)

אבא, בן, רתכת, מתכת

——–

היום, ה23 באוקטובר, בדיוק לפני שנה, נפטר אבי.

עמנואל בן-עזר, מנו כפי שכונה על ידי הקרובים לו, היה איש עבודה, עשיה, כלים ויצירה. הוא זה שלימד אותי להחזיק פטיש, לרתך, למדוד שבע פעמים לפני שמנסרים, ולאהוב את מה שניתן ליצור בשתי ידים.

והיום, יום השנה למותו, עשיתי עם נכדו אורן את הדבר שמכבד ומוקיר יותר מכל את זכרו. שנינו ריתכנו ובנינו במתכת. לימדתי את אורן להחזיק בידית, להוביל את הניצוץ, לא לפחד מהגיצים, ולחבר ביד בטוחה את הברזל הלוהט. בדיוק כפי שאבי לימד אותי.

אורן הוא שקנה את הרתכת מכספו הוא, חסך את דמי הכיס שלו חדשים ארוכים, אחרי שראה את הרתכת של סבא מנו בישראל, וטעם את טעם השליטה במתכת הלוהטת. "זה מה שאני רוצה", הסביר בביטחה. "רתכת כמו של סבא, ולבנות איתה דברים".

אורן בחר את הנושא: בנינו תלת קלשון, בדיוק כמו של הגלדיאטורים הרומאיים. יחד תכננו, בחרנו את חומרי הגלם, חתכנו, חידדנו, וריתכנו. בהתחלה אני הסברתי והדגמתי, אחר כך החזקנו יחד בידית, ולבסוף נתתי לו לרתך לבד. בעצמו. והוא, ביד בטוחה שירש מאבותיו אנשי העבודה, ריתך בצורה שמילאה אותי גאווה. אני בטוח שסבו הביט מלמעלה ואישר.

באושר וסיפוק התרוצץ אורן בדשא עם תלת הקלשון שלו, מתאמן בלהשליך אותו, נהנה ממשקלו, נפעם לראות אותו ננעץ בקרקע אחרי מעוף קשתי באויר.

ברגעים אלו הוא בחדרו, חושב מה יהיה הפרויקט הבא.

——

את התמונות צילמה אורית בן-עזר

 

 

 





 

 

פורסם ב-24 באוקטובר 2011 בשעה 4:20 קטגוריות: ויזואליה, כללי | תגובות (1)

מקטרת חמישית, אני מקריא את הסיפור

—

מתוף אוסף הסיפורים "שלוש-עשרה מקטרות", של איליה ארנבורג.

הספר יצא בהוצאת תרמיל, בשנת 1964, בתרגומו של אליעזר כרמי, ואזל מן החנויות. לפעמים ניתן למצוא עותק בחנויות ספרים משומשים.

קודם הסיפור.

—-

 

והנה, הקטע "מקטרת חמישית" מתוך האלבום שלי, "שלוש עשרה מקטרות", שיצא בשנת 2006

הנה מעט על האלבום:

את ספרו של איליה ארנבורג "שלוש-עשרה מקטרות" קיבלתי במתנה מסבתי. שני כרכים, קטנים במידותיהם, בהוצאת ספריית תרמיל. שלושה עשר הסיפורים, כל אחד על מקטרת אחרת, גילגוליה ובעליה המתחלפים, נחרטו בזכרוני, ואני חוזר אל הספר הרומנטי והתמים הזה שוב ושוב.

שלוש-עשרה הרצועות באלבום נכתבו כל אחת בהשראת אחד הסיפורים. כמו ספרו של איליה ארנבורג,רציתי שגם המוזיקה באלבום תהיה רומנטית. תמימה, רגשנית ותיאטרלית לעיתים, אבל בעיקר רציתי לשמר את ההרגשה והזיכרון של רזי בן החמש-עשרה, הקורא בלילה ספר מאת יהודי רוסי, ובטוח שמקטרת היא הדבר הקסום ביותר בעולם.

או במילותיו של ארנבוג עצמו: "—אני מחבב את הסנטימנטליות ואינני מתבייש בכך. אינני סובל את קרי הלב. האהבה מקננת הרבה יותר בעיניו הטרוטות של כלב החצר הזקן, מאשר באישוניו חסרי החיים של אליל האהבה, ארוס הפוחז—"
כל הקטעים חוברו, נוגנו והוקלטו על ידי רזי בן-עזר, מלבד: תפקידי הכינור והצ'לו שנוגנו על ידי איזבל קנדיס (באדיבות רביעיית המיתרים של אווגליידס קולג'), ותפקידי התופים שנוגנו על ידי ג'יימס ריצ'רדסון.קולות רקע :תירזה בן-עזר. בהפקה המוזיקלית השתתף בריאן קאמפבל.

 

Inspiration by: Brahms, Liszt, Celtic music, Pink Floyd of course, Ravel, Bartok, Motown, Fat Boys, John Cale, Gryphon

 

——-

ניתן לשמוע את כל האלבום, ולהוריד אותו פה:

http://benezzer.com/razi/13pipes.php

http://benezzer.com/razi/images/13pipescover.jpg

 

פורסם ב-21 באוקטובר 2011 בשעה 3:00 קטגוריות: מאמרים מוקלטים, מוזיקה | תגובות (1)