אלף תשע מאות שמונים ושמונים – אוסף להורדה חינם

a2770904393_10

אלבום אוסף להורדה חינם.

״אלף תשע מאות שמונים ושמונים״

אוסף של 10 קטעים שהוקלטו כולם בין 1985 ל1989. ניתן לשמוע בדיוק מה היה אז באויר, מה התנגן בפטיפון שלי בבית. את הסינטי מתוצרת קורג, שהוא הכלי העיקרי בכל הקטעים, אני שומר עד היום וזוכר בחיבה. אוסף שהוא פיסת זמן ותקופה שלי.

מוזיקה ומילים: רזי בן-עזר.

כל הקטעים מלבד אחד (״להתעורר״) הוקלטו על טיפ קסטות ארבעה ערוצים, בדירה בשינקין 72. אני מנגן בכל הכלים, מלבד:
גיטרה בס בשיר ״בשעה 3״- שבי עוזיאל
גיטרה ב-״להתעורר״- עמי לוי
גיטרה בס ב-״להתעורר״- משה דעבול

הורידו, שתפו, תהנו

https://raziben-ezzer.bandcamp.com/album/–6

״כולם טועים, חוץ ממני״, או: ההיבריס שבדתות

*היבריס: גאווה וגבהות־לב מוגזמים. חוסר ענווה. ביטחון מוגזם חסר בסיס בכוחו של אדם, שכלו, ויכולתו לעצב את גורלו.

ישנן כעשרים דתות עיקריות על פני כדור הארץ כיום. בתוכן יש כארבעת אלפים (!) זרמים וכתות. זהו מספר ענק. ואלו רק דתות שקימות היום, כלומר הן פעילות ויש להן מאמינים. סביר להניח, שלפחות עוד כמה אלפי דתות, אם לא עשרות אלפי, התקימו אי פעם בתולדות האנושות, ונכחדו.

ואני חושב לעצמי – מי שמצהיר על עצמו כמאמין, כאדם דתי, באחת מהדתות הללו,אחת בלבד, ובוחר בה על פני כל האחרות, בעיני אומר את הדברים הבאים:

  • הדת שלי, האחת, היא היחידה ״הנכונה״, כל שאר אלפי הדתות והכתות הן או טועות, או כופרות, או רשעות.
  • הדת שלי היא היחידה שבאמת ״מבינה״ איך לעשות את רצון האלוהים, איך ראוי לחיות, מה נכון לעשות בעיני אלוהים או האלים. כל השאר- לא באמת יודעות מה אלוהים רוצה, או הולכות במפגיע נגד אלוהים ה״אמיתי״.
  • מי שאינו שייך לדת שלי או הכת המסוימת שלי- לא יגיע לגן עדן/לא יקום עם תחית המתים/נשמתו אינה ״שווה״ כמו נשמתי/לא יגיע לנירוואנה-הארה-מלכות השמים.

״רק הדת שלי. אחת מכל אלפי הדתות״.

זה בעיני היבריס, ענק ומקומם. עיוורון מלא גאווה, התנשאות, עיוורון מרצון, ובמקרים רבים-גם גזעני ונותן הכשר לאלימות ודיכוי ורצח.

כי על מה מתבססות הטענות הללו? איך יכול מישהו לדעת, שדווקא הדת שלו היא ה״נכונה״? אם תשאל אדם מאמין, כמעט מכל דת, הוא ישלח אותך  למה שהוא קורא ״הוכחות״.אל כתבי הקודש של הדת שלו. ומיד יצטט מהם מה שהוא מחשיב כ״דברי האל״. אבל כמה שניות נוספות של חקירה, תמיד יגלו שבעצם…כולם מסכימים, שאת כתבי הקודש כתבו בני אדם. שליחים. נביאים.

״בני אדם שאלוהים הכתיב להם (״נתן להם השארה שמימית״) מה לכתוב״.  (ראה- משה, מוחמד, השליחים של ישו, ג׳וזף סמית).

אז הבוטום ליין הוא, בלשון בוטה:

אדם מאמין, מסתמך על זה ש:״אלוהים לא מדבר איתו ישירות, אבל אמרו לו, סיפרו לו, בני אדם אחרים,כביכול טובים ממנו, שאלוהים כן דיבר אליהם ישירות, והוא צריך לסמוך עליהם״.
ועל סמך המסר  הזה, מיד שניה או שלישית, מחליט אדם דתי שדת אחת, אחת ויחידה, היא הדרך והשאר הם שקר?

זה היבריס, המבוסס על אטימות מרצון, ועל תמימות סלקטיבית.

ודרך אגב, בעיני, מי שהוא אתאיסט אדוק, בטוח במליון אחוז, ושולל את קיומה של כל ישות על-טבעית,גם הוא חוטא בהיבריס.

כי האמת היא: שאנחנו לא יודעים. ואין לנו שום כלים לדעת. שאנחנו יצורים טפשים, מוגבלים, שיכולתם להבין באמת את היקום שבו הם חיים, ואת סיבותיו ומבנהו ומטרתו, היא פחותה מיכולתו של עכבר המעבדה להבין את מטרת הנסיון שבגללו הוא במבוך.

אז מה נשאר? אולי פשוט לנסות לתפוס מה שיותר גבינה.ולהודות שאין לנו מושג מהיכן היא באה. ולא להאמין לאף אחד שבטוח שהוא כן יודע.

סיפור לשבועות

סיפור לשבועות

בחג שבועות שנת 1876, עגנה אניה בנמל יפו. מהאניה ירדו בני משפחת ראב, שעשו את דרכם כשבועיים ימים מהעיירה נוגי-מדיאר בהונגריה, בכירכרה ,ברכבת, ואז בשתי אניות שונות, קודם לאלכסנדריה ומשם סוף סוף לארץ ישראל, לנמל יפו. בני המשפחה מנו את אלעזר ראב, בנו משה שמואל, שתי בנותיו חנה וטויבה, אמם החורגת, ויהודה ראב הצעיר, בן ה18. הוא אבי סבי.

יהודה, הנער הנמרץ והנרגש שמע על ארץ ישראל, והיה חדור התלהבות לעלות אליה ולשבת בה עוד מילדותו. כשבע שנים קודם לכן, כבר עלה לישראל בן דודו ומורו הנערץ, יהושוע שטאמפר, שהלך ברגל מהונגריה עד ירושלים.

יפו היתה מלאה מהומת נמל, אניות, תגרנים, ערב רב של עמים ושפות. המשפחה ירדה מהאניה, ופנו ללון באכסניה שהוכנה להם ביפו, ותיכננו ליסוע למחרת בכירכרה לירושלים, יעדם.

עוד לפני עלות השחר, מתעורר יהודה חסר המנוח. בשבילו, זו תחילת ההרפתקה הגדולה שחלם עליה כל כך הרבה שנים. הוא מהרהר לעצמו: ״הימים ימי השבועות, הימים שבהם בימי קדם היו מעלים ביכורים לירושלים, כמסופר בתנ״ך״ (את סיפורי התנך לימד אותו בן דודו, יהושוע, בשדות שבכפר בהונגריה). והוא מחליט, בפזיזות של בן 18, לעלות ברגל לירושלים.

מבלי להעיר את בני המשפחה, הוא משאיר להם פתק ״שלא ידאגו״, ויוצא בחושך בדרך מיפו לירושלים. אתמול ירד מן האניה. אינו דובר את שפת המקום, אין לו מפה, אין לו מורה דרך, לא לקח איתו צידה או מים, רק חוש כיוון כללי האומר לו שירושלים נמצאת בהרים מזרחה ליפו. הוא עובר בדרך את מקווה ישראל, משם דרך העיר רמלה, שם הוא מוצא מים לרוות את צמאונו, ומשם לבאב אל וואד, מתחיל לעלות במדרונות הרי יהודה. השמש כבר קופחת במלוא השמים. ההרים סלעיים, יבשים, צחיחים, שונים לחלוטין מנוף ילדותו בהונגריה.

בדרך הוא פוגש אדם, הלבוש כבדואי, והנדמה לו בתחילה כשודד, והוא מתכונן לקרב. אבל מסתבר שזהו יהודי דובר אידיש, מירושלים, הסובב בכפרים לפרנסתו. הסוחר נותן לו כמה משמשים, המזון הראשון הבא אל בטנו מאז הבוקר, והוא ממשיך בדרכו.

עם שקיעת החמה הוא מגיע אל שערי ירושלים. אבל הוא אינו פונה לחפש את משפחתו או את קרוביו. הוא שואל ומוצא את דרכו ישר לכותל המערבי, ומוצא אותו בלב בתים מטים ליפול, זוהמה וערב רב של פושטי יד. הוא פורץ בבכי. בכי של אכזבה ותדהמה.

רק אז הוא פונה למצוא את משפחתו, שכבר הגיעו מיפו על גבי שיירת פרדות וחמורים, ומי יודע כמה דאגו לו ומה חשבו עלה בגורלו.

יהודה ראב שהה בירושלים בקרב החרדים יוצאי הונגריה שנתיים ימים. ואז, בשנת 1878, הצטרף עם אביו לקבוצת מיסדי המושבה הראשונה, פתח תקווה. בחנוכה תרל״ח חרש את התלם הראשון באדמתה.

חג שמח!

 

00635001

אלבום חדש: אוסף פסנתר.

גאה להציג: אלבום אוסף חדש. אוסף פסנתר.

אספתי קטעים מכל השנים שבהן אני מנגן ומקליט, עם מכנה משותף אחד בלבד: בכל הקטעים הכלי היחיד הוא פסנתר. לפעמים עם שירה, לפעמים לבד.

חלק מהקטעים הופיעו בגרסאות ״מעובדות״ יותר באלבומים קודמים, וחלק יוצאים לאור לראשונה.

הקטע הראשון, ״שיירה במדבר״, הוא המוקדם ביותר, והקרוב ביותר ללבי. הוא הוקלט לפני 40 שנה. כשהייתי בן 11. היצירה הראשונה שחיברתי. את ההקלטה ביצע אבא שלי, עמנואל בן-עזר, על טייפ הסלילים שהביא איתו מאמריקה. טייפ הסלילים הזה הוא השער שלי, וגם המפתח, לכל עולם ההקלטה, המוזיקה והסאונד.

האלבום ניתן להורדה חינם.

https://raziben-ezzer.bandcamp.com/album/piano

לאום, ארץ, ריבונות, שיעור הסטוריה

Basilias_Solomon_01

המלך שלמה, על פי איקון מימי הביניים.

בדיוק בעת כתיבת הפוסט הזה, מתנהל הויכוח הסוער על ״חוק הלאום״, ונזרקות לחלל האויר מילים כמו ״מדינת לאום״, ו״ריבונות״, ו״זכות היסטורית״.

בלי להיכנס לדעתי על החוק, לכל גירסאותיו, (ומי שמכיר אותי יודע מה דעתי, אבל מכיוון שאני לא חי בישראל אשמור אותה לעצמי), אני חובב היסטוריה,ותמיד מחפש את הפרספקטיבה ההיסטורית.

תוך קריאת האתרים השונים, והויכוחים, עלתה במוחי שאלה: מתי, וכמה שנים במשך ההיסטוריה, היתה לעם היהודי מדינת לאום, בארץ ישראל?

וכשאני אומר מדינת לאום, אני חושב שזה צריך לענות על שלושה קריטריונים:

1. יש באותה תקופה עם יהודי. שרואה בעצמו ישות מדינית-לאומית אחת.

2. מרבית העם או לפחות חלק משמעותי ממנו נמצא בארץ ישראל.

3. יש ממשל,יהודי, ששולט בישות הלאומית הזו, ומרותו מקובלת על מרבית העם.

 

אז אם אני מתחיל לבחון, את ההסטוריה של עם ישראל, אני מנסה למצוא פרקי זמן שבהם היו קיימים שלושת התנאים הללו.

זהירות, זה עלול להיות ארוך. כי אני מתחיל מאברהם אבינו.

אברהם, ואחריו יצחק ויעקב, היו פחות או יותר שייחים, ראשי חמולה, שגם אם היתה גדולה, אי אפשר לקרוא לה ״עם״. מה גם, שבתקופתם הם מיעוט בארץ כנען, ואינם מהווים בה בשום אופן את הממשל העיקרי. ואז, בעקבות יוסף והרעב, יעקב ובניו יורדים מצריימה.

על פי המקורות, עוברות ארבע מאות שנה, וכולנו יודעים את הסיפור: עבדים, פרעה, יציאת מצריים. כשבני ישראל יוצאים ממצריים, הם קוראים לעצמם בפעם הראשונה עם. וגם יש להם מנהיג, משה, ששולט בעם כמנהיג מדיני ודתי. אבל אין לעם הזה ארץ, הוא נודד במדבר בדרך לכנען,ולכן עדיין אין כאן מדינת לאום.

אחרי מות משה, יהושע מנצח על מלאכת כיבוש הארץ מידי הכנענים. על פי המסורת, הוא מקבל את ההנהגה בגיל 82, וחי עד גיל 110. אז כאן, יש פעם ראשונה התמלאות של שלושת התנאים. לפחות לקראת העשור האחרון לחייו של יהושע,אחרי השלמת הכיבוש, יש עם, העם יושב בארץ, ויש לו הנהגה או ממשל אחד. העם אמנם מחולק לשבטים, אבל מקבל את מנהיגותו של יהושע. אבל אחרי מותו של יהושע, אף אחד לא מנהיג את העם. אין הנהגה מרכזית, ישות מדינית. מתחילה תקופת השופטים. שבה כל שבט הוא פחות או יותר ישות ריבונית משלו, עם קשרים דתיים ולפעמים צבאיים לשבטים האחרים. אבל בשום אופן אי אפשר לקרוא למה שהיה בתקופת השופטים ״מדינת לאום״.

שאול המלך מביא את שלושת התנאים למימוש מלא. הוא מלך על כל עם ישראל, יש לו צבא וממשל. תקופת מלכותו היא בהחלט ״מדינת לאום״. וכמובן, אחריו דוד. מלכות דוד, ובנו שלמה, היא כמובן תור הזהב של מדינת הלאום של עם ישראל בארץ ישראל. זו ״ממלכת ישראל המאוחדת״.

אבל אחרי שלמה, הממלכה נקרעת ומתפצלת לשתי ישויות מדיניות: יהודה וישראל. לכל אחת מלך וממשל משלה, אפילו הקשרים הדתיים ביניהן מתרופפים (התנך מדגיש בכל הזדמנות את נטית ממלכת ישראל אחרי אלים זרים), ולעיתים הממלכות אפילו נלחמות זו בזו. אין מדינת לאום אחת של עם ישראל כעם.

בשנת 722 לפנה״ס הכיבוש האשורי שם קץ לממלכת ישראל (ועל פי המסורת, להגליית עשרת שבטי ישראל והיעלמם). ממלכת יהודה נשארת עד שנת 586, שבה הבבלים כובשים את יהודה, מחריבים את הבית הראשון, ומגלים את תושבי יהודה לבבל. כלומר, במשך כ150 שנה, מכיוון שיהודה היא כל מה שנשאר מהעם, ויש לה ממשל ומלך, אפשר עם קצת מאמץ לומר שזו עכשיו מדינת לאום, המקיימת את כל התנאים של עם, ארץ (גם אם חלק די קטן ממנה), וממשל אחד. מאז אנחנו גם נקראים יהודים, כי על פי המסורת כל העם הקיים היום הוא מצאצאי שבט יהודה ולוי.

כשכורש הפרסי מנצח את בבל, היהודים מורשים לחזור לארצם. וחלק מהם אף עושה זאת, ובתקופת עזרא ונחמיה מקימים את בית המקדש השני. אבל למרות שכורש נתן ליהודה אוטונומיה, היא אינה מדינה עצמאית. היא חלק מהאימפריה הפרסית, מעין פרובינציה עם חופש דת. לכן התקופה הפרסית, לטעמי, אינה עונה לתנאים של מדינת לאום. היא חלק מאימפריה.

כשאלכסנדר מוקדון כובש את האיפריה הפרסית, ואיתה את ארץ ישראל, מתחילה התקופה ההלניסטית. אחרי מותו של מוקדון, האימפריה מתחלקת בין הגנרלים שלו, וארץ ישראל נופלת  בתחילה בחלקו של בית תלמי, ואחריו בית סלווקוס, השולט בה מסוריה. שם אנחנו פוגשים את אנטיוכוס הרשע, מסיפור החשמונאים וחנוכה.

מרד החשמונאים, בשנת 141 לפנה״ס, מסמן שוב עצמאות מדינית של העם היהודי בארץ ישראל, ובהחלט עונה להגדרה של ״מדינת לאום״ עצמאית וריבונית. הישות המדינית הזו נמשכת עד שפומפאוס הרומאי כובש את ארץ ישראל, בשנת 62 לפנה״ס. כלומר, 79 שנים.

בלי להיכנס לפרטים, יהודה עוברת מיד ליד במאבק הכוחות של מלחמת האזרחים הרומאית. וכשזו מסתיימת בנצחונו המוחלט של אוקטביינוס, שמעתה נקרא אוגוסטוס, הוא ״נותן״ את יהודה לבן חסותו, הורדוס. הורדוס הוא קצת בעיה מבחינת ההגדרה של מדינת לאום. קודם כל, הוא שליט זר. אדומי. ויותר מזה, מבחינה מדינית היה הורדוס וסאל (צמית, בן חסות) נאמן של רומא. הורדוס הוא שליט ענק וחשוב, ודמות מרתקת, שליט עריץ ורצחני- וגם קרוב לוודאי הבונה הגדול ביותר שידעה ארץ ישראל מעודה, עד כינון מדינת ישראל. הכותל המערבי, הוא שריד ממקדשו של הורדוס. אבל האם מלכות הורדוס, יכולה להיקרא ״מדינת לאום עצמאית״? לדעתי לא. כי לא היתה לו זכות החלטה צבאית, ולא שום מילה במדיניות חוץ, ולא עשה דבר שאדוניו הרומאים היו מתנגדים לו. הוא אחרי הכל, שליט בובה. יהודה אינה ישות מדינית עצמאית בתקופתו. ואני יודע שיש רבים וטובים שיתווכחו איתי על כך.

אחרי מות הורדוס, יהודה היא פרובינציה רומאית. לפעמים עם נציב, לפעמים עם מלך בובה כמו אגריפס הראשון, שלפחות רשמית הוא מלך יהודה האחרון.

המרד הגדול בשנת 66 לספירה מסתיים  מעשית בחורבן הבית בשנת 70 (אם כי מצדה מחזיקה מעמד עד שנת 73). במובנים מסוימים, ארבע השנים  הקצרות הללו, ביחוד השנתיים הראשונות, יכולות לענות להגדרה של ״מדינת לאום עצמאית״. אחר כך זהו פשוט מצור על עיר אחת, ירושלים, וחורבנה.

בשנת 132 חוזר הסיפור, עם מרד בר כוכבא. גם הוא מסתיים בחורבן, גדול אף יותר מקודמו, ונמשך 4 שנים, שמתוכן בערך השנתיים הראשונות יכולות לענות להגדרה של ״עצמאות מדינית״. מדינת יהודה קצרת המועד אפילו מוציאה מטבעות בשנה-שנתיים הללו, שכתוב עליהן דברים כגון ״שנת אחת גאולת ישראל״.

וזהו. אין עצמאות מדינית, מדינת לאום של העם היהודי, עד קום מדינת ישראל בשנת 1948.

——

אז מה היה לנו, כמו שאומרים הגשש, מה הסיכום? אני סופר ומסכם את השנים שבהן היה לעם ישראל מדינת לאום בארץ ישראל.

סוף חייו של יהושוע בן- נון: בערך 10 שנים.

מלכות שאול, דוד, ושלמה (״ממלכת ישראל המאוחדת״): לפי הכרונולוגיה היהודית שבמסורת, ביחד כ90 שנה.

ממלכת יהודה אחרי העלמות ממלכת ישראל: כ150 שנה.

ממלכת החשמונאים: 79 שנים.

המרד הגדול: בערך שנתיים של עצמאות מדינית, וגם זה עם ״הנחות״.

מרד בר כוכבא: כנ״ל. עם הרבה רצון טוב, ניתן למנות אותו כתקופה של כשנתיים של מדינת לאום עצמאית.

ובעת כתיבת הפוסט הזה, מדינת ישראל בת 66 שנים.

ביחד, בכל תולדותיו של עם ישראל, כשאוספים את הכל, היתה לו מדינת לאום עצמאית כ 400 שנה.

אם היהדות והיהודים מתחילים מאברהם, שעל פי המסורת נולד בשנת  1900 או 1800  לפנה״ס לערך, הרי ליהודים התקיימה מדינת לאום , במובנה המלא, בערך במשך 10% מההסטוריה שלהם (400 מתוך כ-4000).

מה זה אומר? לא בטוח. אבל אותי מעניין לחשוב על זה. כמו שאמרתי, אני אוהב הסטוריה.

ואם טעיתי בעובדותי ותאריכי, אשמח לשמוע תיקונים.

 

cheap cigarettes