ברוכים הבאים לבלוג שלי!

כפי שאומרת כותרת המשנה, אני רוצה לעסוק באתר הזה בכל מה שקשור במוזיקה, תרבות, מיחשוב של מוזיקה ותרבות, הצדדים הטכניים של תרבות פופולרית, סאונד, תיכנות אתרי אינטרנט (בעיקר בכל מה שקשור בהפצת סאונד, וידאו ומה שאוהבים היום לקרוא "מדיה עשירה")

 

אני שייך לדור אולי האחרון שלא גדל עם מחשבים כחלק מנוף ילדותו. בודאי לא מחשבים אישיים. אי. בי.אם יצאו עם הפי. סי הראשון שלהם בשנת 1982, חצי שנה אחרי שסיימתי את התיכון. כש-Apple  יצאו עם המקינטוש הראשון, בשנת 1984, אני ובני כיתתי היינו בצבא, בלבנון.

 

ואולי דווקא בגלל שמחשבים וטכנולוגיה דיגיטלית נכנסה בשלב יחסית מאד מאוחר לחיי, הם מרתקים אותי וכיום חיי סובבים סביבם. אולי זה גם מפני שאני שייך לדור המעבר: אנחנו זוכרים היטב עולם ללא מחשבים ואינטרנט, אבל לא יותר מדי זקנים מכדי להיות נלהבים מעורבים ויוצרים בעולם הדיגיטלי החדש.

 

אלון אולארצ'יק קרא לעצמו "בחור אנאלוגי בעולם דיגיטלי". אני קצת יותר מסובך: אני בחור שגדל כאנאלוגי בעולם אנאלוגי והפך לבחור מאד דיגיטלי בעולם דיגיטלי, אבל גם זוכר ומתרפק על העבר האנאלוגי, ומאד מתלהב כמו ילד קטן מהאפשרויות של ההוה והעתיד הדיגיטלי…. עשיתי לכם כאב ראש? טוב מאד.

 

כשהייתי בן עשרה, המורים והיועצים היו נוזפים בי ש"אני לא מתמקד". "אתה לא יכול גם לצייר, גם לעסוק במוזיקה, גם לכתוב סיפורים ושירים, גם לרצות לעשות סרטים ואנימציה, גם להיות באותו זמן תלמיד מגמה ריאלית, גם לבנות סינטיייזרים מחלפים אלקטרוניים, גם וגם וגם….." אז קראו לזה ילד לא ממוקד.

למזלי, היום יש לזה שם קצת יותר חיובי: איש מולטימדיה. כי הכל מעניין אותי, והכל קשור.

בעיקר בעידן שבו כל האומניות נוצרות או נעזרות במחשב. או כמו שאני אומר לסטודנטים שלי: בשביל המחשב, גם המונה ליזה, גם ברהמס, גם כריסטינה אגילרה וגם המשחק וידאו האלים של אחיך הקטן, הכל רק אוסף של אחדים ואפסים בינאריים. אז אם אתה אוהב את אחד התחומים שבו המחשב הוא כלי ראשי, למה לך להגביל את עצמך? אם המחשב הטיפש אינו מגביל את עצמו ואינו יוצר הבדלות, הרי אנחנו כיצורים חושבים בוודאי שלא צריכים לעשות זאת.

 

אני מזמין את כל העולם לקרוא, להגיב, להתווכח, ובעיקר להתלהב.

 

רזי