סתם הוצאת קיטור


ומי שמכיר אותי יודע שהנושא מציק לי (ולכן אני מציק בגללו לסובבים אותי) המון זמן

והנושא הוא

 

למה ביקורות "מוזיקה" ישראלית, אינן ביקורות מוזיקה בכלל?????

(כן כן אני יודע יש יוצאים מן הכלל, אבל אני מדבר על הכלל)

הן אין ביקורות מוזיקה ,משום ש95% מהן, מתייחסות רק למילים, רק לטקסטים.

התייחסות לעיבוד? לנגינה? להלחנה? להקלטה? במקרה הטוב תמצא מילים מצועפות כאלו, כמו "סאונד שברירי" או "נגיעות אלקטרוניות" (איזה ביטוי דפוק שלא אומר כלום).

יום אחד , אני מבטיח, אכתוב על זה מאמר הרבה יותר מעמיק, עם דוגמאות, והוכחות, והכל.

עכשיו אני רק מוציא קיטור.


11 תגובות על “סתם הוצאת קיטור”

  1. ואם תשאל מישהו מהם מה ההבדל, הוא לא יוכל לומר לך.
    החלק שהיה-יכול-להיות-משעשע-אלמלא-היה-נורא-עצוב הוא שלמרות ההתייחסות למילים ולטקסטים, אף אחד מהם לא שם לב לאופן ההגשה, ובייחוד לא לזיופים. יש כאן תרבות של נגנים מצוינים וזמרים איומים (כמובן שיש חריגים לשני הצדדים), ואיש לא פוצה פה ומצפצף. בחיים לא תשמע באלבום אמריקאי את כמות הזיופים שהמפיק (מה שלא תהיה משמעות המילה כאן) הישראלי ירשה לעצמו.
    בקיצור – בעסה.

  2. מסכים כמובן
    גם להערה על הנגנים והזמרים, עם תוספת:
    טכנית, יש בתחום המזרחי לדעתי יותר שפע של זמרים מיומנים, עם שליטה טובה בקול ובטכניקת מיקרופון והגשה מאשר ב"רוק" הישראלי.
    הבעיה היא כמובן (מירב) החומר שהם שרים….(לא להתנפל עלי)
    אילו אפשר היה לשלב….
    למשל, כשהייתי בישראל בחורף שעבר, שמעתי בקול הקמפוס להקת כסאח בשם מלחכי הפינכה, שכיסחו יופי בדיסטורשן, אבל הזמר שלהם שר בהגייה ובסילסולים מזרחייים, וזה היה ממש יפה ומרענן.

  3. לא חקרתי לעומק את התחום המזרחי (את רוב מה שאתרע מזלי לשמוע לא הייתי מסוגל לסבול), אבל אני חושב שזה עניין של משמעת יותר מאשר של יכולת. מין עצלות שכזו, כשלא טורחים להגיד לזמר, "שמע, זייפת, בוא נעשה עוד טייק." ולפעמים גם autotune היא לא מילה גסה…

  4. אודי:
    פרויקט יפה נורא, נכנסתי ונהנתי!
    ועדיין, הייתי יותר שמח (אישית) אם היו קצת יותר מונחים מקצועיים ממש, וקצת פחות "פואטיות".
    לדוגמא, ביקורת על מוזיקה קלאסית כוללת המון מונחים מקצועיים, והמבקרים אינם" מפחדים להשתמש בהם. ההנחה היא שמי שאוהב ומתעניין בסוג המוזיקה הזה ,יאתגר את עצמו ללמוד או פשוט לחפש בגוגל את משמעות המילים והמונחים המקצועיים. אני חולם, ואני יודע שזה חלום, שיום אחד ביקורת רוק ישראלי תתיחס לעצמה ולקהל שלה בכזה כבוד.

    NY
    מסכים מאד- זה הכל עניין של איכפתיות ותשומת לב לפרטים. ואוטוטיון, אינה מילה גסה בשבילי בכלל.
    דרך אגב ,אם כבר תיקון זיופים , אני מעדיך את מלודיין, היא נשמעת פחות אלקטרונית.

  5. תודה רבה רזי

    אתה צודק לגבי המונחים המקצועיים ובעיקר ענייני מאחורי הזכוכית
    היו כמה דברים שקראתי שלך ושל דויד פרץ שהיו כאלה. ואהבתי
    אבל אני לא יודע, שוב, לגבי מוזיקה. בעיקר לגבי מוזיקה

    בשאר המדיומים נראה לי שעדיין אפשר לבקר קצת בחיצוניות, אבל מוזיקה נראה לי זה דבר יותר קשה לתיאור ללא, שוב, עזרה חיצונית

  6. לא יצא לי לנסות את מלודיין (וכיוון שלא מזמן עברתי למק, יתכן שכבר לא יצא), אבל עד עכשיו בדרך כלל הצלחתי להסתדר עם אוטוטיון, בשימוש בעריכה הגרפית שלה – אם כי אכן יש לה נטיה לסאונד אלקטרוני וצריך להשקיע קצת זמן כדי שיצא סביר.

  7. מבקר בזווית הקרובה לו, אם אתה תכתוב ביקורת זה אך טבעי שהביקורת תעסוק יותר בסאונד אבל זה מן הסתם לא חייב להיות גם הזווית של אחרים. הקלישאה הנכונה במקרה זה היא שאם כולם היו דומים זה היה משעמם.

    אם יורשה לי לומר אני לא רואה את עצמי כמבקר תרבות אלא אחד שנהנה לחלוק את חוויותיו עם אחרים. בזמן שאסור להכניס להופעות מצלמות וידיאו אני מעלה על הכתב את כל החוויה שעברתי כך שאוכל לשוב ולהיזכר באותו מופע שוב ושוב.

  8. העובדה בשטח בישראל כיום היא, שאת תפקיד העורכים המוסיקליים ברוב תחנות הרדיו מאיישים חבר'ה שאין להם כמעט מושג במוסיקה.
    הם יודעים כמעט כלום על מוסיקה אבל הרבה מאוד על הקהל הפוטנציאלי.
    המגמה הזו פושה מאוד גם בקרב ה"מבקרים" ע-לק.

    אין יותר מדי למה לצפות מאנשים כאלה.