ענת ואריק

ענת דמון. אריק חייט.

מה משותף להם? לא הרבה. שניהם מוזיקאים. שניהם ישראלים. את שניהם לא היכרתי.שניהם אינם בין החיים, וזה קרה במהלך החודש האחרון.

קודם כמה מילים ועובדות. כי נראה לי, ששמם לא יגיד הרבה לרוב האנשים.

 

אריק חייט. בן 28. מחברי ומקימי להקת "סימפוזיון", להקת רוק מתקדם ישראלית. הוציא גם אלבום סולו מאד סמוך למותו, בשם "Doing Life”. שם קץ לחייו בחודש שעבר, בתליה ,בחדרו שבחולון, אחרי שסבל מדיכאון שנים ארוכות. השאיר במקום מכתב הודעה בסלולרי שלו ובה מילה אחת: מיציתי.

————————————————————————————————————————————

ענת דמון. בת כמעט 45 . מוזיקאית, מנהלת בעבר של להקת רוקפור, ממקימי הליבל העצמאי "אנובה", הוציאה אלבום סולו בשנת 2004, בשם "Falling” שזכה לשבחים רבים, גם בחו"ל, וצוין כאחד האלבומים הטובים של השנה על ידי האתר "All MusicGuide” . נפטרה לאחר מאבק במחלת הסרטן.

אז למה אני כותב עליהם? אומר שוב: לא הכרתי אותם. לא החלפתי איתם מילה, גם לא ברשת. נסיבות מותם שונות לחלוטין, כמובן, ואין שום השוואה. אני אפילו לא בטוח אם הם שמעו אחד על השני.

האמת היא שאפילו אני לא בטוח מדוע אני חש כמעט צורך, אולי מין רגש חובה, חובה של כבוד, לכתוב עליהם ולהזכיר את שמם ולשים לינקים לכתבות עליהם ולמוזיקה שלהם.

מדוע? כי הם מתים, ולא יצרו מוזיקה יותר?

כי כואבת לי העובדה שכל כך מעט אנשים שמעו עליהם? שאני חש בושה, ולא יודע אם היא מוצדקת, שאת שמו של אריק חייט קראתי לראשונה בהודעה ברשת על מותו?

אולי כי קשה לי שלא למצוא את נקודות ההשוואה האבסורדיות ביני לבינם, ולחוש הזדהות בכל מיני נקודות ופרטים, כי אריק חייט גילה את עולם הרוק המתקדם, שעליו גדלתי אני, במרחק של דור שלם אחרי, אבל עם אותו חוש של פליאה והשתאות ועונג שהמוזיקה הזו יכולה להעניק (הלהקה האהובה עליו היתה Gentle Giant). ענת דמון הוציאה את אלבום הסולו שלה באותה שנה שבה אני הוצאתי את שלי, ב2004, וגם היא אחרי גיל ארבעים ואחרי עבודה של שנים עם מוזיקאים אחרים. את אלבום הסולו שלו הוציא אריק חייט כהורדה חינם ברשת, כפי שעשיתי אני באלבום השני שלי ,אבל בניגוד לי, הוא אפילו לא ביקש מהמורידים לתרום משהו דרך פייפאל. כל מה שהוא רצה וביקש זה שיקשיבו למוזיקה שלו. ענת דמון הייתה נשואה ואמא, שהיתה צריכה להתאמץ ולמצוא זמן למוזיקה. היא גילתה את האושר שבמוזיקה, ממש כמוני, דרך הביטלס ואי. אל. או.

אבל ההשוואות ומציאת קווי הדמיון הם לא העניין, הם לא חשובים. הם אפילו טפשיים. כי אולי בסופו של דבר אני כותב את הפוסט הזה כי אני, כמו ענת דמון ואריק חייט, מוזיקאי בנשמתי. וזה הדבר היחיד והגדול והחשוב היחיד. ומוזיקה , נועדה שישמעו אותה. אז זה כל מה שהפוסט הזה אומר: הם היו מוזיקאים. הם יצרו מוזיקה.

 

תנו להם כמה דקות מזמנכם, והאזינו קצת. זה הכל. אולי תאהבו, אולי לא. זו לא הנקודה. הנקודה היא שהם לא פה, אבל המוזיקה שלהם עדיין כן.

הנה כמה לינקים על ענת דמון:

קודם כל האתר הרשמי שלה: http://www.anatdamon.com/

והמייספייס שלה: http://www.myspace.com/anatdamon

אבישי מתיה, שהכיר אותה מהגימנסיה כותב על ענת דמון:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=844842

הדף שלה במומה: http://mooma.mako.co.il/artist.asp?ArtistID=25060

וכמה לינקים על אריק חייט:

מאמר עם קצת יותר פרטים על חייו ומותו של אריק חייט: http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1018,209,31682,.aspx

הבלוג שלו:

http://arikhayat.blogspot.com/2008_12_01_archive.html

המייספייס שלו: http://www.myspace.com/arikhayat

העמוד שלו בבמה חדשה: http://stage.co.il/a/arikhayat

העמוד של להקת סימפוזיון: http://mitkadem.homestead.com/files/artists/symphozion/

ועלי לציין, שעל חייו ומותו של אריק חייט קראתי לראשונה בבלוג של בועז כהן, “רעש".

http://blogs.orange.co.il/blog/userBlog.asp?blogId=108454&date1=12&year1=2008&passok=yes

עטיפת Doing Life 

 

וכאן אפשר להוריד אות האלבום חינם:

http://www.archive.org/details/DoingLife_456