מידי פעם, הסטודנטים שלי רואים אותי קורא אתר אינטרנט בעברית, או ספר עברי.
“וואו, אתה ממש יכול לקרוא את הסימנים הללו?” לאמריקאים, החיים כל חייהם בעולם של אנגלית, זה נראה ממש מדע בדיוני.
ואז שואל אותי שמישהו : “רגע, ואתם כותבים הפוך?”
“לא, אתם כותבים הפוך”, אני עונה בחיוך, “העברית נכתבת בכיוון הנכון, מימין לשמאל, והאנגלית היא ההפוכה".
ואז אני נזכר במה שסיפר לי אבא שלי, כשהייתי בן לא יותר מעשר, כששאלתי את השאלה הזו בדיוק: מדוע עברית נכתבת מימין לשמאל, יחד עם הערבית ומרבית השפות השמיות, בעוד השפות הלטיניות נכתבות משמאל לימין.
אבא שלי הסביר: האלף בית העברי, שהוא בעצם ארמי (אבל זה סיפור אחר לגמרי), כמו האלף בית של מרבית התרבויות העתיקות של המזרח הקרוב, נכתב בתחילתו בעיקר בהטבעת סימנים על לוחות טין (במקור חשבתי שזה חריטה על לוחות אבן, תודה למגיב ירון בן-עמי על ההוספה והתיקון) . הצורה היחידה לשמר משהו כתוב ,הייתה לחרוט אותו עם פטיש ואיזמל.
“באיזו יד מחזיקים פטיש?”
"שמאל" אני עונה.
“טוב ,אתה והאחיות שלך שמאליים, אבל רוב בני האדם?”
”ימין.”
"ואת האיזמל?”
"שמאל."
ולכן, הסביר לי אבא , כשהוא מוביל את ידי, כשאתה עובד עם פטיש ואיזמל,באופן טבעי אתה מתקדם מימין לשמאל.
והשפות הלטיניות?
הן התפתחו יותר מאוחר, כשטכנולוגיית הקלף, הנייר (שהתפתח מהפפירוס המצרי), והדיו היו האמצעי העיקרי לכתיבה.
“אם אתה ימני, כמו רוב בני האדם, אתה תחזיק את הנוצה הטבולה בדיו ביד ימין, אבל תניע אותה מצד שמאל של הדף, כדי לא למרוח את הדיו".
במשך השנים שמעתי מאיזה קבליסט ששהסבר הוא שצד ימין הוא הצד היותר "רוחני" ושמאל הוא היותר "ארצי", ולכן העברית מתחילה מצד ימין. אבל ההסבר של אבא שלי יותר יפה ומתקבל בעיני.
8 תגובות על “פטיש ואיזמל, נוצה ודיו”
אסירי תודה לך. מזמן לא ראיתי אותם כל כך מרותקים לפני שמונה בבוקר 🙂
מימין לשמאל, ואז, בשורה הבאה, משמאל לימין. זה נקרא על ידם "מהלך השור" (כך חורשים). יש גם טקסטים פיניקים שכתובים כך
האמת – כשעוברים מפטיש ואיזמל לכלי כתיבה כמו חרט ונוצה, זו שיטה יעילה מאוד
הכתיבה במזרח הקדום נעשתה פחות על בחריטה על אבנים ויותר בהטבעת סימנים על לוחות טין (פעולה שאף היא מצריכה פטי ואיזמל). כך התפתח כתב היתדות של שומר, בבל ואשור. אבל הכתיבה בפיניקית (ובעברית) התפתחה לא רק בשלב מאוחר יותר אלא גם תחת השפעה מצרית חזקה, ובמצרים כתבו על פפירוסים.גם שלב "מהלך השור" שהזכיר בצדק עמוס מעיד על כך שהקשר בין כלי הכתיבה וכיוון הכתיבה איננו חד משמעי. נכון יותר יהיה לומר שזהו אחד הגורמים שמילאו תפקיד בכיווני הכתיבה.(אגב, צורתן הנוכחית של אותיות הדפוס הלטיניות באה דווקא משום צרכי חריטת אותיות באבן בכתובות פומביות גדולות)
אבל זה הסבר נורא יפה (-:
אני שמאלית
ותודה על המידע המעניין
רוני: זו את שימחת אותי מאד!
עמוס: תודה , החכמתי. אבל זו ממש נראית לי צורה לא יעילה לכתוב,ובעיקר לקרוא: אם למשל
אתה מתחיל מאמצע הטקסט ,איך אתה יודע אם זו שורה זוגית או אי זוגית ובהתאם לכך באיזה כיוון לקרוא?
ירון: תודה רבה על ההוספות והתיקונים. שילבתי אותם בפוסט.
אני מסכים שכמובן לא סביר שגורם אחד ופשוט כמו זה יהיה היחיד בקביעת כיוון הכתיבה. אבל אני ממש לא התיימרתי לדיוק מדעי. ה"אמת" בשבילי בכל האנקדוטה הוא זיכרון הידיים של אבא שלי מובילות את שלי מימין לשמאל עם פטיש ואיזמל דמיוניים.
טלי: תודה תודה!
יעל: אכן יחי השמאלים! ואיזה מזל שנולדנו במאה שבה נולדנו. במאות קודמות היו במקרה הטוב מכריחים אותנו להחליף לימין, ובמקרים מסויימים רואים בנו יצור של השטן…(את אחותה של סבתי הכריחו לכתוב בימין. זה היה נחשב למין פגם או סטיה).
את ההסבר הזה ומעבר לזה שהוא משכנע הוא באמת מרתק !
מעניין, מסוג הדברים שאתה תוהה ולעולם לא בודק אותם. (כיווני השפות). רק ילדים יכולים להכריח אותי להסתכל שוב על העולם עם סימני שאלה כל כך מעניינים ויסודיים. תודה.
ביהדות יש הטיה גלויה בעד הימין (איש ימיני, וכולי) וחשד עמוק כלפי השמאל, השמאלני, והשמאלי. נידמה לי שהימני מזוהה עם הזכרי והשמאל עם הנשי וכולי. אצלנו במשפחה יש גן אמבידקסטרי (שנחת גם עלי), וזה בכלל בלגן. שתי הידיים שוות בכוחן, וגורמות להססנות ומבט בי-פוקאלי על העולם. לא פשוט, ומצד שני, אולי אנחנו מייצגים את השלב האבולוציוני הבא. או שלא.