בדיון שהתפתח בעקבות הפוסט על בוב דילן, הגיב יואב קוטנר ואמר שעוד מיתוס שצריך להזים הוא משפט ששומעים הרבה כשמזכירים את שמו של מאיר אריאל: "מאיר אריאל הוא רק איש של מילים. המוסיקה לא משנה…"
ואכן, אני מסכים במאה אחוז. מאיר אריאל הוא ממש ממש לא רק מילים. לקרוא את המילים שלו כאילו היו רק טקסט, זה לפספס את חצי התמונה. בעיני אריאל הוא בפרוש מוזיקאי, ובעיקר כותב שירים ומגיש מהמעולים שהיו לנו. וכשאני אומר "שירים", אני מתכוון במובן SONGS, לא רק POEMS. (את המילה "פיזמון" אני לא אוהב. היא תמיד נשמעת לי כמילה שהמציאו כדי להנמיך, להקטין, להגיד שזה לא "רציני").
תרומתו ויחודו של אריאל בתחום המוזיקלי אינה באקורדים מורכבים, הוא לא מתי כספי או יוני רכטר, ולא בווירטואוזיות של נגינה כמו שלמה גרוניך.
הגדולה המוזיקלית של מאיר אריאל היא בתחום הרבה יותר שורשי– החיבור שבין מנגינה ,מלודיה , ומילים. הוא היה רב –אמן ב"להלביש" את המנגינה על המילים, המילים על המנגינה ,כך שהשלם יהיה גדול מסך חלקיו.
במוזיקה קלאסית קוראים לזה Phrasing.
בהיפ–הופ חברי המפיקים קוראים לזה Flow.
זו הצורה שבה מילים, קצב, מלודיה, הטעמה ונשימה באים יחדיו.
תקשיבו לאיך הוא "מפזר" את המילים ב"טרמינל לומלינט", למשל במשפט
“זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה".
זה הולך כאילו לגמרי נגד הקצב, יש שם הטעמת מילים ב"אחור" של חצי ביט, והכל בשליטה ,בנון שלנטיות, כאילו זה נוזל לו מהשרוול…
אתם יודעים מה? תעשו תרגיל. ביד אחת תדפקו את הקצב (אחת שתיים שלו ארבע) על שולחן, ותנסו באותו זמן לשיר–להגיש את המשפט הזה בדיוק בפרייזינג של אריאל, ואז תראו כמה זה לא מובן מאליו.
אני חושב שטוב יעשו כל הראפרים בישראל היום אם יעשו לעצמם סדרת חינוך של FLOW בהאזנה לאיך מאיר אריאל מלביש משפט על ביט.
אבל בעיני, הדוגמה הכי מקסימה ל"הלבשה" נכונה של מנגינה–על–מילים, היא בשיר "נשל הנחש”.
אך אבא בשם אומרו
"תעזבנו יום יעזבך יומיים" –
העגלה נוסעת אין עצור
לא קפצת עליה היום
חלפו —חודשיים
והנה נשארת מאחור.
(לא רק לקרוא את המילים!! תשירו, לבד או עם הוידאו)
ובדיוק שם, איפה שהוספתי את שלושת המקפים, שם הגאונות.
הפאוזה הזו.
דווקא אריאל, אמן המילים, יודע יפה ששקט קטן, פאוזה, היא בדיוק מה שתעשה את המילה הבאה מודגשת, חשובה. וכמובן זו המילה (שנתיים, חודשיים, יומיים) שמסמנת את ההתפתחות מפזמון לפזמון. וגם המלודיה– התווים שבהם הוא שר את המליה "חודשיים:- זה בדיוק אנחה, ככה בדיוק אנחנו אומרים את המילה הזו כשאנחנו נאנחים אותה. אלונה טוראל החכמה ידעה לנצל ולהדגיש את ההלחנה של אריאל בעיבוד שעשתה לשיר.
(ניתוח יפה ומעמיק של מילות השיר ניתן למצוא בבלוג של תימורה לסינגר, “סך הקול, פה: http://www.notes.co.il/timora/25933.asp)
יש בעיני שני אמנים שידעו יותר מכולם להלביש את העברית שלהם, על מנגינה שלהם, לעשות מהם מקשה אחת טבעית: מאיר אריאל ז"ל, ומיקי שביב יבדל"א.
כל מי שאומר שעברית היא שפה שאינה מתאימה לרוקנרול, שיקשיב למיקי שביב שר:
(כן, אני יודע, הקליפ הוא קאלט אייטיז איימתני, אבל תקשיבו למוזיקה ) |
14 תגובות על “מאיר אריאל- לא רק מילים”
זה באמת נכון, ולראייה על על
FLOW
אחד משירי הראפ הראשונים בארץ (אני חושב) היה 'שיר הקומבינה' עם דורי בן זאב ודפנה ארמוני.
עוד שיר ענק שאפשר להביא כדוגמא לרשימה הזאת זה כמובן דאווין של שיר מחאה.
אבל מעל לכל, עדיין, הן מילים עצמן, התסכול שאתה בחו"ל ומנסה להסביר שיר של מאיר אריאל הוא לא ניתן למילים, לך תסביר עכשיו (נניח, וזאת עוד דוגמא קלה) "מצחק אותה", שזה משחק עם שילוב של משחק אותה שהוא עושה פוזות, עם שורש צחוק+ אירוניה של המתבונן. שם התסכול האמיתי, ואין לך איך וכלים להסביר מחוץ לגבולות עצמך כמה הוא היה גדול, יותר מדילן.
(רזי, סדר את הקליפ של טנגו לאמצע אי אפשר לכתוב תגובה, פתחתי וורד ועשיתי קופי פייסט)
אודי שרבני
תיקנתי
למילה "מצחק" משמעות נוספת. במקרא מופיעה המילה גם במשמעות של "למזמז" – לצחק בחורה = למזמז בחורה.
ראו בראשית כו, ח:
וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.
אני רק רוצה להגיד על מאיר אריאל
שמותו היה טרגדיה ופאשלה של רופאי ישראל
ועד היום אני בחיים לא אסלח להם
וזה מזה מקומם אותי
כי הבנאדם הזה היה יכול לחיות היום
ולהביא לנו את השירים הכי יפים
תודה ארז, לא ידעתי.
הנה מאמר מצויין על מאיר אריאל מאת יובל יבנה
http://poetryplace.org/meirariel-about.html
יש את המיתוס על עמיר לב המוזיקאי .
מוזיקאי ???
מיי גוד. אם זה הרפנס.
הקלישאה אומרת שהוא "מספר סיפורים"…
חבל שאפילו זה לא נכון.
או נמרוד לב … לאונרד כהן ישראלי.
כאילו, כמה מיתוסים, וכולם מכבסת מילים על מוזיקה ושירים מאוד משעממים.
צודק. מאמר חשוב ויפה, ומרחיב דעת. דוגמאות מצויינות. מסכים גם לגבי מיקי שביט שחבל שהוא לא פורה הרבה יותר כיום בתחום של שילוב המילים והמנגינה.
פלוגה בקו (לגמרי במקרה) הוא דוגמא מצויינת ללחן אדיר שמשרת בצורה מושלמת מילים מצמיתות לב
מי שהכיר לי את מאיר אריאל אמר לי "ותקשיב לאיך שהוא מבטא את המילים… אין הרבה כאלה… בוב דילן*… לאונרד כהן…"
ואני אוסיף גם את חוה אלברשטיין.
אפרופו הפוסט הקודם באמת*.
זה כמו לדבר על הים בלי להזכיר מים
מי יכול להתחרות איתו
…הזכרת את טנגו
לא לכבודו של מאיר אריאל, בעיני.
במיוחד כשטנגו היו עמוק בלב המיינסטרים וההצלחה הכלכלית, כשמאיר הוציא אלבומי מופת שאנשים לא הכירו וזלזלו בהם.
למיטב ידיעתי, מאיר אריאל מנה את מיקי שביב בין ידידיו, העריך אותו, והיה משוחח איתו ומתפלפל איתו בנושא שהיה קרוב ללב שניהם: השפה העברית, ושירה עברית. (שמעתי את מיקי עצמו מספר על זה), ועדותו נסמכת על ידי קוטנר שגם אוהב ומעריך את שניהם.
אז נראה לי שזה לא היה פוגע בכבודו של מאיר אריאל בכלל.