הסינטיסיזר הראשון שלי

הייתי בן 17, השנה הייתה 1980. וחלמתי, חלמתי, חלמתי על סינטיסייזר. הייתי בוהה שעות בעטיפה האחורית של "ששת נשותיו של הנרי השמיני" של ריק וויקמן, בתמונה שבה הוא יושב מוקף בריקדות של קלידים וסינטסייזרים, וחולם בעיניים מצועפות על היום שבו יהיה לי סינטי משלי.

Rick Wakeman

ריק וייקמן, מוקף בבריקדת הקלידים שלו, החלום הרטוב של נעורי

 

בטלויזיה היה דריו מלכי, הקלידן של להקת ברוש, מפליא באתנחתאות המוזיקליות ב"זהו זה" על סינטיסייזר ה"פרופט" שלו. אפילו צביקה פיק הביא למצעדי הפיזמונים את הסינטיסייזרים הנוצצים שלו. (למרבה הצער, נפטר דריו מלכי, בגיל צעיר ממחלה ונקבר בתורכיה, ארץ הולדתו. יהא זכרו ברוך)

brosh2

להקת ברוש האגדית


הייתי גם מקשיב שעות ל "Switched on Bach” של וונדי קארלוס, אלבום שכולו יצירות של באך מעובדות לסינטיסיזר Moog, וזה היה נשמע לי מופלא וחדשני ובדיוק בדיוק מה שרציתי לעשות בעצמי.

http://www.uh.edu/engines/switchedonbach.jpg

אבל סינטיסייזר עלה המון כסף, ולא העזתי לבקש. בחנות של זומרפלד בבן יהודה הייתי מעז מידי פעם לגעת בסינטי של Korg שהיה שם בתצוגה, ידעתי שזה בדיוק הסינטי שיש למתי כספי ולאריק רודיך, אבל אפילו המוכרים ידעו שהילד הזה בן ה17 לא יקנה את הסינטי. ואז, יום אחד, ראיתי מודעה בעיתון. “סינטי 3700 של חברת ניו-טון, קיט להרכבה עצמית". זה לא היה Korg, או Moog, או איזו שהיא חברה שאי פעם שמעתי עליה, אבל זה היה נראה כמו סינטי אמיתי במןדעה, והמחיר היה נמוך בהרבה מכל סינטי אחר, ופתאום יכולתי לקוות.

הצלחתי לשכנע את אבא ואמא להוציא מכספי הבר-מצווה, אבא היה מרוצה כי זה היה קיט להרכבה עצמית ופרוש הדבר היה שאלמד ואתאמן בהלחמת רכיבים אלקטרוניים. נסענו לתל-אביב וקנינו את הקיט בחנות במרתף קטן ברחוב פינסקר. לקח לי חודש להרכיב, המון הלחמות, המון רכיבים קטנים, למדתי את ההבדל בין נגדים וקבלים ודיודות, למדתי איך לקרוא את הערך של ההתנגדות של נגד על פי צרוף הצבעים שעליו, ובסופו של דבר , כשהייתי בטוח שהכל הושלם, חיברתי לשקע את הסינטי…

http://benezzer.com/synti1.jpg

הסינטי 3700 האהוב שלי

זה הרגע שבו התברר לי, שצריך גם מגבר עם רמקול. לא היה לי מגבר. חיטטתי בכבלים הישנים של אבא ומצאתי את הפיתרון: חיברתי את הסינטי לרדיו גרונדיג , רדיו מנורות עם צליל עמוק ונפלא שישב בתוך רהיט שלם. ואז סוף סוף שמעתי צלילים.

<

כן, ככה נראה הרדיו-פטיפון הגדול בסלון של ההורים שלי , זה היה המגבר הראשון שלי

זה היה כל כך נפלא. אהבתי כל כך את הסינטי החדש שלי. ביליתי שעות בלשחק עם הכפתורים, האוסילטורים, למצוא צלילים חדשים, צבעים חדשים. לסינטיסייזרים האנאלוגים של אז, לא היה זיכרון, אז כשמצאתי צרוף כיוונים שנתן לי צליל שאהבתי ,הייתי רושם את מצבם של כל הכפתורים במחברת (!), עם כותרות ושמות שנתתי לצלילים שעיצבתי (“סולו כמו של קית' אמרסון", “באס נמוך פטישי"). המחברת היתה "בנק הסאונדים" שלי.

http://benezzer.com/synti2.jpg

אני, גיל 18 בערך, על הפסנתר, ומצד ימין הסינטי

הסינטי הזה מלוה אותי מאז ועד היום. במשך השנים קניתי לי סינטים ומקלדות רבים אחרים, היום הדור החדש של סינטיסייזרים הוא פשוט תוכנה על המחשב, הוא תמונה על מסך. אבל לכבוד הפוסט הזה ,חיברתי שוב את הסינטי 3700 הישן, (צריך לתת לו להתחמם בערך עשר דקות עד שהצליל מתייצב), והקלטתי כמה צלילים אופיניים. הוא מאד יקר לי.

הנה מה שהקלטתי.

************************************************************************************

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות