פעם, כשהייתי בן עשרה וגם הרבה אחרי, הייתי מקשיב לרוב המוזיקה שהייתה לי מעל גבי קסטות. (המילה "קלטת" באה באיחור ,ומשום כך לא נקלטה אצלי בתודעה. קוראים לזה קסטות וזהו.)

הסיבה הייתה גם משום שלא היה לי כסף לקנות את כל האלבומים שרציתי על תקליטים, אבל בעיקר כי הסתובבתי עם ווקמן כל הזמן, באוטובוס, בדרך לסינמטק, בכל מקום.

אין צורך להסביר, כמה היתה האיכות של האודיו נמוכה על גבי הקסטות הללו, שחלקן היו דור שני או שלישי, מועתקות מחברים, וחלקן פשוט שחוקות מרוב השמעה.

אז מה שקרה ,כתוצאה מזה שלא היו לי את מילות השירים מהעטיפה, והאיכות הנמוכה, והאנגלית שלי שלא היתה אז מי–יודע מה, הוא שבכמה שירים הייתי שומע מילים שבדיעבד התבררו לי כפרי דמיוני לחלוטין.

הנה הדוגמא הראשונה: בשיר Stairway to heaven . של לד זפלין, הייתי בטוח שרוברט פלאנט הוא קצת אנטישמי…. מה שאני שמעתי הוא, לקראת סוף השיר,

“And if you listen very hard, the Jew will bother you a lot”

 

 

 

 

כמה שנים מאוחר יותר, הייתי בטוח שגם ACDC שרים על יהודים, ולא רק זה ,הם מקשרים ביו יהודים לבין השטן! מה שאני שמעתי בשיר "highway to hell” ,הוא:

“Hey Satan! Hey now, Jews!”

 

 

את דייר סטרייטס הכרתי כשהייתי בכיתה ט, ואיך שהוא שמעתי את מרק קנופלר שר על הכיתה שלי ,ט'7:

“ט'7 in the dark…”

 

 

 

 

לעומת זאת, לא הבנתי מדוע CCR (קרידנס קלירווטר ריויוול), חוזרים ומסבירים שוב ושוב למאזין, שיש שרותים מצד ימין….אולי הם שרים על תחנת דלק או משהו? או מסבירים לאורח את מבנה הדירה?

“There's a bathroom on the right!”

.

 

 

אני יודע, אם רק הייתי יודע את שם השיר (“Bad moon on the rise”) הייתי נמנע מהטעות הזו, אבל כזכור, כל מה שהיה לי היתה קסטה ,בלי עטיפה ובלי מילים…