איך מסבירים לילדה אמריקאית בת שלוש עשרה, הבת שלי
שנולדה ב1996
שאבא שלה ראה את הטלויזיה הצבעונית הראשונה בחיים שלו בגיל 16?
שעד שהוא היה בן 6, לא היתה טלויזיה בכלל בישראל?
וכשהייתה טלויזיה, היה ערוץ אחד, בשחור לבן, והיתה טלויזיה אחת לכל היותר בכל בית, אם בכלל, בלי שלט רחוק
ושאם אתה ישראלי בגילי בערך, בימי חייך ראית את המטבע הרשמי מתחלף שלוש פעמים (לירה ,שקל, שקל חדש)
ושראית את גבולות המדינה משתנים חמש או שש פעמים, שלא לדבר על "איזורים שישראל שולטת/לא שולטת בהם"
איך תסביר את זה לאמריקאית צעירה ,או לאמריקאי בכלל, שהוא והוריו וסבו ואבי סבו יודעים רק מטבע אחד, וגבולות לא משתנים, קבועים כמו חוק טבע לגביהם
איך תסביר את זה ,שכשהיית צעיר, המבטא שבו חייבו זמרים לשיר ברדיו בישראל היה שונה מאיך שהם דיברו בחיי היום יום,(הר' המתגלגלת) וכולם קיבלו את זה, כי "ככה זה נכון"
את זה שהיה אפשר, ובהרבה מקומות בישראל עד היום, להיכנס למכולת ולבקש חצי לחם, והמוכר לוקח כיכר, חותך לשנים, ונותן לך חצי, ומוכר את החצי השני למישהו אחר? לאמריקאית הקטנה שלי זה נשמע כמו תערובת של מדע בדיוני ואגדות מימי הביניים
והכי קשה:
איך אתה מסביר לה
שהיינו הולכים לבית הספר
שישה ימים בשבוע?
9 תגובות על “איך מסבירים לילדה אמריקאית בת שלוש עשרה”
חצי לחם
תנסה להסביר לה שבאיזור התעשייה בפ"ת, עיר אחת ותיקה בארץ ישראל…, יש מקום שבו מוכרים פלאפל, ושואלים אותך בפיתה או בלחם.
אם אתה בוחר באפשרות של הלחם אז חותכים שליש! של אולד-סקול לחם ישראלי, מוציאים לו חלק מהרך בפנים וממלאים לך את הכל בפלאפל, שקשוקה!, סלט, עמבה וטחינה, ואת כל זה אוכלים וגומרים יפה
זה תנסה להסביר לה…
שרון, מה עושים עם האמצע של הלחם?
חותכים לאורך ומאלתרים פלאפל בלאפה?…
קודם כל צריך להסביר מה זה לחם ישראלי…
ברוב חלקי ארצות הברית תתקשה למצוא לחם סביר בחנות רגילה
ובשאר חנויות לחם בהחלט אפשרי לקבל חצי לחם, והשאר נארז ונמכר למישהו אחר.
גם אני חוששת איך להסביר לילדי העתידיים (בע"ה) מה זה עולם ללא אינטרנט, ומה זה אנציקלופדיות לא ממוחשבות.
כל מה שאני יכולה להגיד לטובת העניין זה שיש לי מזל שלפחות אני זוכרת ימים כאלה (אם כי במעומעם). זה נותן פרספקטיבה.
הי, גם הילדה האמריקאית שלך תאלץ יום אחד להסביר לילדיה או נכדיה מה זה (אולי) עולם שבו לא מעופפים במכוניות חשמליות לכל מקום.
זה קשור לגיל ולשנים שבינך ובינה יותר מלמיצוב גיאוגרפי. גם אמריקה של לפני ארבעים שנה הייתה שונה בהמון מזו של היום.
שלי בת 13 לא מבינה איך היה בלי טלפון נייד, בלי טלפון אלחוטי, בלי ספרות דיגיטליות, בלי גוגל, מחשב …הכי קשה זה הטלפון הנייד – איך דברת עם אנשים אם לא היה טלפון נייד? היא לא מצליחה להבין..
השאלה מה זה אמצע של הלחם
אם הכוונה לחלק הרך שאת חלקו הם מוציאים אז אני לא זוכר אם הם זורקים את זה או משתמשים בזה למשהו במטבח
אם הכוונה לחלק האמצעי כשהם חותכים את הלחם לשלושה חלקים אז זה משמש גם למנה
כלומר חותכים את הלחם לשלושה חלקים, מקצה אחד עושים מנה "רגילה", ומקצה שני מנה "רגילה" ומכל החלק האמצעי הם עושים מנה "מיוחדת" עם צורת חתיכה שונה, כי אין את הקצה הקשה למטה שיספוג את כל הנוזלים של הפלאפל, השקשוקה והטחינה והעמבה וכ"ו
למי שרוצה להתרשם, פלאפל גוזל, רח' גיסין נדמה ליף שזה לא רחוק מבית הקברות סגולה אבל לא מהצד של סגולה אלא של איזור התעשייה פ"ת, איזור הרכבת שעברה שם, ואיזור השוק הסיטונאי
במסע האחרון שלי בחו"ל, בתחילת השנה הנוכחית, בכל פעם שהחלה שיחה על החיים בישראל עם מטיילים זרים, הצבעתי על כך שלבן אדם בניו זילנד בגילי מלחמה הוא מושג היסטורי ומרוחק, בעוד שבימי חיי היו מלחמת שלום הגליל, מלחמת המפרץ, מלחמת לבנון השנייה והלחימה בעזה שהתקיימה בעודי מדברת. זה נשמע להם כל כך מטורף.
בקשר לטלוויזיה, העולם כל כך השתנה. באטלס הגיאוגרפי הראשון שהיה לי בבית הספר היסודי חלק כל כך גדול מאירופה ואסיה נצבע בירוק צבאי תחת השם המפחיד USSR. דמיינתי את "מסך הברזל" כחומה ענקית ממתכת שהיא כל כך גבוהה שהיא כמעט נוגעת בשמיים. אם מישהו היה נוסע ללונדון, כל השכנים מהרחוב היו באים לשמוע אחר כך איך היה ומתרגשים – היום כבר סבא וסבתא שלכם חוזרים מטיול מאורגן בסין. אני הגעתי עד אנטארקטיקה. בילדותי זה היה נשמע כמו חלום בידיוני.
איך נסביר להם מה היא מדינת ישראל?
מרוב הבלחות נוסטלגיות שכחתם עד כמה המצב פה רגיש, ושמדי יום צצים חוקים פשיסטיים או סתם שוללי זכויות אדם, ושפעם היה אפשר לעבוד ולהתפרנס בכבוד.
אבל יש לי אחד דווקא משמח,
איך תסבירו להם שבישראל של היום וגם של פעם, משלמים כסף מדי חודש על הזכות שתעמוד לך טלויזיה בבית ורדיו ברכב, כדי שחליפות של הערוץ הראשון יוכלו להמשיך לצפות בחברות הכבלים?
או שפעם היו תוכניות טובות בלי שום קשר למציאות לכאורה?
שאלות טובות
אבל אני מעדיף חצי לחם עם פלאפל