יותר משנה עבדתי עליו, על האלבום שלי. יש בו 23 קטעים, וביני לביני העזתי להכתיר אותו בתואר "גמור", מלשון completed, לפני כמה שבועות בלבד.
יש בו הרבה מגוון. יש בו שירים באנגלית, ובעברית. יש בו קטעים אינסטרומנטליים. יש בו שירים מקוריים, והרבה קאוורים, ושברי קאוורים. יש בו קטעים שבהם אני שר, וקטעים שבהם אני מדבר.
ואני מוציא אותו. כמו שמוציאים אנחה. גם אם היא אנחה, להוציא צריך.
הוא ישאר אלבום רשת. אינטרנטי. אני לא מדפיס עותקים על דיסק.
הוא אלבום (הסולו) השלישי שלי. הראשון, נקרא "בעברית", (כן ,רות דולורס–וייס, אני הייתי קודם, אבל אני לא כועס, באמת). הוצאתי אותו בשנת 2004. קידמתי אותו בכל הדרכים שידעתי. כתבתי הודעות בפורומים השונים, שלחתי מיילים מתחנפים לכותבי בלוגים בענייני מוזיקה, שניים מהשירים באלבום יצאו כסינגלים ואפילו הושמעו קצת. חברים שכנעו אותי להדפיס עותקים "קשים", למכירה. הם אמרו חמש מאות. אני חשבתי שהם מגזימים, אז יצרתי 300, אחד אחד צרבתי אותם בבית, והדפסתי עטיפה, וארזתי אותם במו ידי. הילדים עזרו. מאה בערך מתוכם חולקו ל"תעשיה", ומן המאתיים שנותרו, יש לי היום כמאה וארבעים. הם במגירה אצל אמא שלי בבית, ומידי פעם היא שואלת מה לעשות איתם.
האלבום השני שלי, שיצא בשנת 2006, נקרא "שלוש–עשרה מקטרות", והוא אלבום אינסטרומנטלי לחלוטין. אם להתאבד, אז עד הסוף. היו בו 13 קטעים, כל אחד בעקבות סיפור מתוך אוסף הסיפורים בשם הזה מאת הסופר היהודי–רוסי איליה ארנבורג. הפעם, הדפסתי רק כמאה עותקים, שחולקו כמעט כולם לאנשי תעשיה וחברים. טל גורדון כתבה עליו ועלי כתבה מאד יפה באתר "הבמה". החלטתי להפיץ אותו ברשת, בחינם. ושוב עשיתי את "הסיבוב אינטרנטי–יחצני", כמיטב יכולתי.
הסטטיסטיקות של השרת שלי אומרות שמיום צאתו,ב2006, הורידו אותו שמונה עשר אנשים.
והנה אני חובק, כמאמר הביטוי הספרותי, את אלבומי השלישי. והפעם, אני ללא שום אשליות או ציפיות. אני יודע. אני מוזיקאי שלא חי בישראל, ובעיקר, חטאי הבלתי נסלח: אני לא מופיע. סורי. אני לא אמן מופיע. אני אמן אולפן. אני לא מתאים להופעות, המוזיקה שלי לא מתאימה להופעות, ואני סבור שהמדיום החי לא יעשה עימה חסד גם אם אנסה. הייתי בהופעה של "פאניק אנסאמבל", המעולים, שאלבומם נשמע מצוין, וחשבתי לעצמי: זוהי מוזיקה שהבמה והתאטרליות והמדיום החי עושים איתה חסד, נותנים לה משהו נפלא שמעבר לאודיו המוקלט. אבל, המוזיקה שלי אינה כזו. המוזיקה שלי היא של איש אולפן, שם היא חיה, נושמת, והבמה לא תחמיא לה.
קראתי לאלבום על שם ארבעת הרגשות העיקריים שהרגשתי כשיצרתי אותו. אשאיר לאחרים, אם בכלל, לפרש היכן הענווה ,היכן האהבה, היכן החמלה, והיכן החוצפה. אני אוהב את האלבום מאד. אני הקהל הכי טוב של עצמי. אני שם אותו בדיסק באוטו, ונהנה מאד לשמוע אותו. כמעט כפי שנהנתי לעשות אותו.
אמרתי לידיד טוב לפני כמה ימים: יש אנשים שכשרע להם, או כשהם מתוחים, הם הולכים לפסיכולוג, יש כאלו שפונים לדת, או להתבוננות פנימית. אני , מדליק מאקינטוש ופותח protools (התוכנה שאיתה אני מקליט).
הוא השיב לי: “רזי, אבל גם כשטוב לך אתה מדליק את המאק ופותח פרוטולס". וסיכום טוב יותר מזה של מהות האלבום אני לא יכול למצוא.
בשבועות הקרובים, אני מתכוון להעלות עשרים ושלושה פוסטים, כל אחד מוקדש לשיר מהאלבום, לפי הסדר. אני חס וחלילה לא מתכוון ל"נתח" את השירים, אלא רק להציג אותם, לדבר עליהם, יהיו גם פרטים טכניים שעשויים אולי לעניין את מי מהקוראים שמתעסק בסאונד והקלטות. אני מרגיש שגם אם האלבום הזה יהיה זניח (תקשורתית) כקודמיו, אני חייב לשירים ולקטעים לפחות את הבעיטה הקטנה מן הדלת, את הדחיפה הקטנה שנותנת הציפור–האם לגוזליה שיעופו מהקן אל גורלם שלהם. ומי שמכיר אותי יודע, שאני מתעב ציפורים והמטאפורה הזו עולה לי בדם.
את האלבום כולו ניתן לשמוע חינם, ולהוריד כקובץ בעשרים שקלים פה:
http://stepbro.com/hebrew/music.htm
ואפשר גם לקרוא את המילים היפות שכתבה עליו רוני גלבפיש פה:
http://www.notes.co.il/roni/57738.asp
16 תגובות על “ענווהאהבהחמלהחוצפה- האלבום החדש שלי”
קודם מזל טוב על צאת התקליט החדש
תינוק חדש נולד
אני מכירה את כל היצירות שלך וגם שמעתי אותן
אתה אומן כל כך מוכשר, רגיש, אמיתי, ושר מדהים
למרות שאתה גר בארה"ב אתה ער ומודע לכל הנעשה כאן בארץ וזה נפלא.
אתה יוצר שירים מופלאים. אתה מפיק, אתה איש סאונד, ואתה ד"ר באונ' שבו אתה מלמד על המוסיקה
הכי אהבתי את ההרצאות שהקלטת לנו כאן אם זה היה על הבלוז, על האקורדים, על הטכנאות של הסאונד, ועל ההפקה האחרונה שלך לזמרת
אתה משתף אותנו ביצירותיך וזה מרגש
יש לך סבלנות הכי גדולה בעולם
לאחרונה גם שמעתי את התקליט שעשית לזיו רובינשטיין המופלא מלפני כמה שנים
השירים שאני הכי אהבתי חוץ מ- 13 מקטורות
שזה פרוייקט מדהים בפני עצמו הם
השיר שהכי מתחברת אליו הוא לאן נעלמו הבנות מהתיכון
אוטובוס מלא אמונה
בין קהיר לדמשק
והשיר שאמרתי לך שהוא אצלי בנייד
COVER הכי יפה ששמעתי לשיר הזה
מתכוונת יום אחד גם להקליט ולשיר אותו
ANGEL FROM MONTGOMERY
רזי היקר אני מאחלת לך עשיה רבת שנים
לך ולאחרים
אתה איש מיוחד
באמת
מיוחד
אוריד את האלבום ואאזין לו בסבלנות, כמו שעשיתי עם 2 קודמיו.
מה לגבי העטיפה? מי צילם את התמונה היפה הזו?
כל הכבוד. כבר הרבה זמן שלא נהניתי מאלבום כמו מזה. בחירת השירים טובה, העיבוד לא דופק את הלחן ומבליט את המילים ולקול שלך יש איכויות שמזכירות את קובי רכט, שזו מחמאה לא קטנה. אני אוהב את האוויר המהורהרת שחלקים ממנה נראים כמו חשיבה בקול רם, את ההשפעה של רוק הגיטרות האמריקאי משנות השבעים, את הנגיעות ההיסטוריות הייחודיות. בבחירת הטקסטים של ריק ווייקמן וליאונרד כהן. אחלה אלבום.
אלבום מדהים כל כך, ומרגש. כיף לדעת שאני בין הבודדים אשר זכו לעותק פיזי 🙂
רשימת השירים באלבום החדש בהחלט נראית מבטיחה, חבל שאתה לא מתכנן להוציא את זה על דיסק עבור כאלה שעדיין לא התקדמו טכנולוגית ומחשבתית (אף על פי שאני מבין לחלוטין את סיבותיך)
גם אני, כמוך חי במעין דואליות. מאוד נהניתי מהאלבום, וגם התוודעתי לשלוש עשרה מקטרות – מעולה.
השיר נשמע לי כאילו מתכתב עם האלבום 'רכבות' של גבריאל בלחסן, אחד מפסגות היצירה המוזיקלית הישראלית של השנים האחרונות לפי דעתי הצנועה
אבל הפוסט הזה הוא על האלבום שלך, וגם הוא באמת טוב-טוב
בקיצור, רוצו להאזין, תענוג צרוף.
מיקרוקוסמוס של ברטוק עם בלה ברטוק,יוזף סיגטי ,בני גודמן
עד כמה שאני יודע בלה ברטוק לא כתב אטיודים
גם עשית בחוכמה ובצניעות וגם מגיע לך יותר, כן
את "בעברית" אינני מכיר, רק זוכר שיש דבר כזה, כן, אבל 13 המקטרות יפהפה ואני ממליץ עליו כאן לכולם, רוצו
אני צריך להאזין לחדש שלך עוד אבל אני כבר יכול לומר שאני נהנה ממנו גם
תודה על הכנות המקסימה והכי חשוב שתמשיך ליצור ולהינות
בהצלחה, רזי!
למרות ה-1/23 חוסר אובייקטיביות שלי, אני בכל זאת רוצה להצהיר על אהבתי לאלבום. והרעיון לכתוב עליו בפרוטרוט, כאן בבלוג, הוא מאוד מוצלח.
אבל למה אתה מתעב ציפורים???
זה מרגש אותי מאד
ולשאול סלע- קראתי לזה אטיוד ,כי זה היה בשבילי תרגיל בהפקה-עיבוד
(וזה כמובן החלק של ה"חוצפה" באלבום
שמע הוא כותב לי error כל פעם שאני מנסה להוריד את הדיסק
שלח לי מייל בפרטי
russ@benezzer.com
ממש התרגשתי כשקראתי את הפוסט. חשתי סוג של חיבור ואהבה.
מבחינתי יש כמובן דחף שיקראו את מה שכתבתי ויצרתי אבל מנגד יש משהו חזק יותר והוא הרצון להתחבר לאנשים שדומים לי. שמבינים את מה שאני יוצרת.
אין לי חשק להתפשר. וזה מה שהרגשתי ממך. הולך בדרכך ועושה כצו ליבו.
בהצלחה שתהנה מפרי יצירתך
שם אימי לפני הנישואין היה יהודית כהן…
רציתי לבקר באתר שלך אבל הקישור לא עובד
מעניין שם אימך שהוא כמו שמי.
היו שנים שחשתי ששמי כבד גם יהודית שבה יש יהודי וגם כהן.
אם לוקחים את האותיות יהודית ומחברים יש את המילים: הוד, יהודי, תודה,יוד,יתד,ידית, די, דיו, הודי,דת, תה,הד. ואולי עוד.
אם לוקחים מיהודית את ה- יהו ומכהן את האות ה, מקבלים את שם ההוויה.
כיום איני מיחסת חשיבות לשם. השם האמיתי שלי הוא יותר בכיוון של אמת אהבה ואחד.
שם האתר שלי הינו דרך האחד- האומנות לומר לאהבה , כן.