ואז, כמו לפי תסריט, באה הרכבת

ערב, יום חמישי, אני יושב לי בבית הקפה הקבוע שלי בפורט לודרדייל. בקפה מופיעים מייקל קלייטור ולהקתו, שמנגנים קאנטרי ובלוז ופולק בניחוח אורבאני. הם צעירים, הם נלהבים, והם נרגשים ממחיאות הכפים. אני מחליט לצלם אותם קצת עם המצלמה הבנויה בתוך הלפטופ. ובערך עשרים שניות אחרי שאני מתחיל לצלם, כמו לפי תסריט, כמו לפי הזמנה, באה הרכבת, בצפירה. הרכבת עוברת ברעש ובשיקשוק גלגלים מטרים ממש מאיתנו, ממש מחוץ לקפה.

 

http://www.benezzer.com/train.jpg

 

והלהקה , במקום להתבלבל, פוצחים בבלוז-קאנטרי מאולתר לכבוד הרכבת. וזה מרגיש כאילו נכנסתי לאיזה מערבון. ובאמצע השיר הם אפילו נותנים לרכבת סולו משלה.

 

 

מי אמר שהחיים הם לא כמו סרט.

 

 

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות