לפני כמה רגעים, ממש, חוויתי את אחד הרגעים מאושרים בחייי. ואני לא מגזים.
הבת שלי, בת ה13, שרק התחילה כיתה ח', חיכתה לי כשחזרתי מהעבודה מאוחר בערב.
"אבא, יש בבית הספר להקת רוק, ואני רוצה לגשת לאודישן. אני רוצה להתייעץ איתך, אני רוצה לבחור שיר טוב לשיר באודישן".
"הממ" אני אומר, "האם חשבת כבר על כיוון?"
ואז היא אומרת
אולי" Wish you were here" של פינק פלויד?
ואני , מרגיש את האושר הזה של הרגע, החיוך ממלא לי את הפנים, אומר לה:
"תני לי את הגיטרה".
"אתה יודע לנגן את זה?"
ולראות את הפנים שלה ,כשאני מנגן על האקוסטית שלי, שהרבה יותר מבוגרת ממנה,את הפתיחה הכל כך מפורסמת, את האקורד ג'י הפתוח, עם האיצבוע שעמלתי כל כך קשה ללמוד אותו כשהייתי אני עצמי טינאייג'ר כדי להרשים בנות, והנה אני מרשים את הבת שלי. הבת שלי חושבת שאני cool.
והיא מייד מוצאת, עוד לפני שאני מסיים את הפתיחה, את המילים ברשת על הלפטופ שלי שפתוח על המיטה, ומתחילה לשיר. הבת שלי שרה פינק פלויד. ואני מצטרף אליה. וקצת עושה הרמוניות. אני והבת שלי שרים פינק פלויד יחד. יש רגעים של אושר מזוקק בחיים, וזכיתי לחוות אחד מהם הלילה.
והאקוסטית הותיקה שלי שעזרה לי הלילה ברגע הנפלא הזה
24 תגובות על “הלוואי והיית כאן.”
יפה שכבר בגיל 13 ילדים נחשפים לאודישנים מלחיצים ומשפילים סטייל כוכב נולד…
אני מציעה לכולם ללכת לתקליט האחרון שלך ולשים
את שיר מספר 14 בפזמון תירזה מצטרפת אליך
איזה קול מדהים יש לה. וגם יצא לי לשמוע אותה במייספייס שלה מתוקה אמיתית
נו התפוח לא נופל רחוק מהעץ
בהחלט יש לה כישרון ולא בגלל שהיא הבת של רזי
בגלל מי שהיא בזכות עצמה
כולנו נשמח לשמוע אותה כשהיא תשיר
את השיר של פינק פלויד
בהצלחה תירזה
וגאווה לך רזי
איזו התרגשות וכמה יופי, על הבוקר.
אני מסיר בפניך את כובעי. לא תארתי לעצמי שניתן לראות איזה שהוא צד מכוער או לא יפה בחוויה שתארתי, אבל אתה הצלחת למצוא. כל הכבוד. ממש.
תודה תודה על המילים החמות!
איזה עונג ואושר. טוב שכתבת. עכשיו הרגע הזה שמור גם כאן, לא רק צרוב אצל שניכם 🙂
שנה טובה בבית ספר,
זה הכי חשוב כרגע לילדות בנות שלש עשרה.וחצי….
מתי עוברים לנגן קטעים של יס???
אני מתאר לעצמי, שאת רואה בדיוק כמו שאני רואה בבת שלי, בבת שלך את הנס הזה של התינוקת שהופכת לאדם, מול העיניים, ולא בלי קשיים, אבל זה נס , והכי נפלא, כשפתאום אתה מגלה שהם לא רק הופכים לאנשים, אלא לאנשים מהסוג שאתה יכול להיות חבר שלהם,עם רסיסים בלתי צפויים ממך עצמך
החוויות הללו, של לראות את הילדים שלנו גדלים והופכים לאנשים בוגרים , זה בהחלט נס מרחיב לבבות.
בוקר טוב ושנת לימודים מוצלחת (אצלכם התחילה כבר קודם, לא?)
יס- אני לא מספיק טוב על גיטרה בשביל המוזיקה שלהם…ולשיר באוקטבות של ג'ון אנדרסון? אצטרך להחזיק את הביצים בפלייר שוודי
ומיכאל- תודה, כן, שנת הלימודים פה התחילה לפני שבוע
רוע לב וביקורתיות מאחורי פסאודונים, נראה לי שזה קצת פאסה.
לרזי, כיף גדול לחוות שיתוף עם הילדה שלך, זה כל כך לא מובן מאליו.
נכון כל כך
כמה רגש, וכמה יופי
אחד הרגעים היפים כל כך, בין הורים וילדים, ששווים הכל.
והבחירה שלה בשיר – רק מוכיחה, שיש שירים כאלה, שהם אל-זמניים.
נפלא.
אני מבינה פתאום ממקום אחר את ההשתתפות של אבא שלי בחווית גילוי, כלומר אובססיית הביטלס שלי בגיל ההתבגרות.
רגע מקסים תיארת כאן. תודה
אין רגע מאושר יותר מהרגעים האלה
שהילדות מזהות שיר "שלנו" מזמזמות אותו ואפילו חוות דיעה ושואלות שאלות בטוב טעם.
כשבוב דילן מתנגן באוטו וכולן מקשיבות ולא מבקשות להחליף.
כשבתי בת ה-15 לוקחת דיסקים מהאוסף שלי – רק לה אני סולחת. זה אומר שהצלחתי במשהו.
הבאת כאן.
הזכרת לי, אחרי אוגוסט לא פשוט עם הילדה, את רגעי החסד האלה שבאים ועוד בטוח יבואו גם לנו.
תודה.
נהדר, רזי, כתבת נהדר, מרגש
רק אותי זה קצת מצחיק שהיא התפלאה כל כך כשהרמת את הגיטרה?
כשהילדה אוהבת שירים שהכרת לה, זה תענוג. כשהיא מתחילה לגלות דברים לבד זה תענוג עילאי.
הצלחת בחיים. בפירוש.
יצא לי כבר פעמיים לדבר עם אנדי פאוול מ "וישבון אש" והוא העיר הערה חשובה מאוד:
בארה"ב הרוק אינו אופנה כי אם דרך חיים.
זו גם הסיבה שבהופעות שלו רואים גם מבוגרים וגם צעירים.
כל הכבוד למורשת, וכל הכבוד לילדה שיודעת מה טוב.
הפוסט הזה גרם לי לרצות ילדים משלי. אני לא זוכר שפוסט בבלוג כלשהו אי פעם גרם לי למחשבה הזו.
באמת פוסט מרגש.
הבנים שלי עדיין צעירים (10 ו-7) , אבל לא פעם הם ביקשו ממני, למשל, לשמוע שוב ושוב איזו שורת סקסופון שהצחיקה אותם בשיר של טום וויטס..או לשים ב-REPEAT פורטיסחרוף..
אין מה לומר, ברגעים (עובריים) כאלה גם אני מקווה שהנה, יום אחד, ינבוט איזה אפון-פלאים!
אני בטוח שזה כזה , אבל יש לי עוד כמה שנים לחכות ובטח לא לפינק פלויד.
אולי הקטן שנהנה לרקוד SELECTER בטירוף
הבת שלי שומעת אבבא ובריטני ספירס.
מחכה שתגדל.