—–

השיר התשיעי מתוך האלבום "ענווהאהבהחמלהחוצפה"

 

זהו עיבוד שלי, ליצירה הפותחת את אלבומו של ריק וויקמן מ 1973, "ששת נשותיו של הנרי השמיני".

ויש כאן שני סיפורים, המשתלבים זה בזה מבחינתי.  קודם כל, סיפורה  העצוב של קתרין מארגון, מלכת אנגליה. מאז שאני זוכר את עצמי, אהבתי הסטוריה, ובמיוחד את ההיסטוריה של האי הבריטי, בתי המלוכה שלו וההדר העקוב מדם ותשוקה שהוא רווי בו.

קתרין, נולדה  ב1485 כביתם הצעירה של פרדיננד ואיזבלה, מלכי ספרד המפוארים, (כן, אלו ששלחו את קולומבוס, וגרשו את יהודי ספרד), ונישאה בגיל 15 ליורש העצר האנגלי, ארתור, בנו של הנרי השביעי. לא יצאו כמה חודשים, וארתור החולני מת, והשאיר את קתרינה בת ה16 אלמנה. הנרי השביעי השיא אותה לבנו השני, הצעיר יותר, הנרי(לימים הנרי השמיני), שבשנת1509 עם מות אביו הפך למלך אנגליה.

מיטב העדויות מספרות שהנרי וקתרינה אהבו זו את זה אהבת נפש.  אבל הנרי היה צריך יורש, זכר. וזה בושש לבוא. קתרינה ילדה כמה ילדים, רובם מתו עם או סמוך ללידתם, ורק בת אחת נותרה בחיים, מרי. קתרינה שבורת הלב לא יכלה לעצור את הבלתי נמנע: לבבו של הנרי סר מעליה, הוא החל להאשים את חוסר הפוריות של נישואיהם בגזירה משמיים, שכן הנרי, שהיה אדם מאד מאמין וקשור לכתבי הקודש, התעמק בתנ"ך ומצא בספר ויקרא את הפסוק הבא: "ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו׃" (ויקרא, כ' פסוק כ"א)

הנרי האמין מעומק ליבו, שהוא חטא לאלוהים בכך שנשא את אשת אחיו המת. הוא השתכנע, שנישואיו עם קתרינה היו פסולים מתחילתם. בעת ובעונה אחת, הוא התאהב באישה צעירה ממנה, אן בולין, שהיתה אחת מהגבירות בחצרה. לאחר שהאפיפיור סרב להתיר להנרי לשאת את אן, ולהכריז על הנישואים לקתרין כבטלים, (הלא אין גרושין בכנסיה הקתולית), הנרי הזועם "שבר את כל הכלים": הוא מרד בסמכותו של האפיפיור, הכריז על עצמו כראש הכנסיה האנגלית, ביטל את נישואיו לקתרין, ונשא את אן בולין. מרי, בתה של קתרינה נלקחת מרשותה ב-1531. לאחר ביטול נישואיהם, קתרינה איבדה את תוארה כמלכת אנגליה.

קתרינה הגאה, נשארה איתנה בדעתה, באהבתה את הנרי, ובצדקת דרכה עד ליומה האחרון, ובני ביתה המשיכו לקרוא לה בתואר "הוד מלכותך" עד מותה. היא נפטרה בינואר 1536, והיא בת 49.

————————

וכאן נכנס הסיפור של האלבום של ריק וויקמן. הקלידן הוירטואוז של להקת "יס" הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "ששת נשותיו של הנרי השמיני" בשנת1973, ובו שש יצירות אינסטרומנטלית, אחת לכל אישה מנשותיו של המלך.

 

שמעתי את האלבום לראשונה כשהייתי בן 16 לערך. כקלידן מתחיל, ואוהב סינטיסייזרים מכל סוג שהוא, האלבום הזה נפל לתוך עולמי הצעיר כמו פצצה. היה שם כל מה שיכולתי לאהוב, ובמנות גדושות: רוק מתקדם, השפעות קלאסיות אדירות (האלבום גם רווי בציטוטים מתוך יצירות קלאסיות), שפע מסחרר של צלילים וטקסטורות, והמון המון קלידים, סוללות של קלידים, מנוגנים בויטואזיות שנראתה לי מכושפת.

האלבום הזה, במידה רבה, היה התנ"ך שלי כקלידן, ועיצב אצלי תבניות של עיבוד, הפקה, ושילוב צלילים וסגנונות. זה שהקונספט של האלבום היה הסיפור ההיסטורי, רק הוסיף לקסמו. הייתי בוהה שעות בתמונותו של וויקמן, מוקף בבריקדות אדירות של קלידים, וחולם להיות כמוהו.

הנה המקור של ריק וויקמן:

ולמען ההבהרה: אם לא הייתה קיימת טכנולוגיית המחשב של היום, בח-י-י-ים לא היית מצליח לנגן/להקליט את הקטע הזה. היו פראזות שהייתי צריך לתכנת תו-תו, או לנגן בחצי מהירות ואז להאיץ.

———–

ובחזרה להנרי השמיני, פה כתבתי מעט על הסידרה "הטיודורים" .