לגור לבד
מעולם לא גרתי לבדי.
אני יודע, שמרבית מי שקורא את הבלוג הזה, עבר מזמן את השלב הזה בחייו. השלב שבו עוזבים את בית ההורים, ושוכרים דירה, עם או בלי שותפים.
לכולם יש סיפורים על דירות, על שותפים, על חיי רווקות.
אני לא.
אני חייתי בבית ההורים עד גיל עשרים ושלוש, ואז עברתי לגור עם בת זוג, שהיתה גם לאשתי, למשך עשרים ושלוש השנים הבאות.
מעבר חד, ללא שלב של "לבד" או להיות ברשות עצמי. מלחיות עם אבא ואמא, ללשחק בעצמי באבא–אמא.
וכך יצא, שמעולם לא גרתי בבית, או דירה, שבהם לא חילקתי קורת גג עם בני משפחה או בת זוג או ילדים.
והנה, מאז שבוע שעבר, אני חי לבד.
חי בגפי.
בפעם הראשונה בחיי, בגיל ארבעים ושש, אני חיי בבית שאני הדייר היחיד בו.
גפי. איזו מילה משונה. האם יש לה קשר למילה גפיים?
כן, הילדים באים אלי וישנים אצלי שניים או שלושה לילות בשבוע, אבל מרבית הזמן, זה אני ,והבית, ואף אחד אחר.
אני יוצא מהעבודה, בדרך כלל בשעה עשר בלילה, כי בקולג' שבו אני מלמד רוב השעורים הם שעורי ערב, ונכנס למכונית, ומתחיל ליסוע, ואין לאן למהר. ברוב ימי השבוע, לא מחכה לי אף אחד, אני מגיע הביתה, והכל מונח בדיוק כפי שעזבתי אותו. כוס הקפה הכמעט ריקה. האור ששכחתי במסדרון.
אני מתחיל ליצור לעצמי חוקים חדשים של מחיה. מתי ארחץ כלים? האם אהיה שקדן וחרוץ, ואשטוף כל צלחת וכוס מייד אחרי כל ארוחה? לא אתן לכלים לעולם להצטבר בכיור? זה תאורטית לא נשמע כל כך קשה. אחרי הכל, כל ארוחה היא צלחת אחת, כוס אחת, מזלג אחד.
אבל אם כך אעשה, בשביל מה אני בכלל צריך מדיח כלים? בוודאי אצטרך אותו כשאתרשל, ואתן לכלים למלא את הכיור, מה שבוודאי יקרה בסופן של דבר.
ואם אני חושב על כלים, אז יש את נושא הכביסה. מתי אפעיל את המכונה? כשסל הבגדים המלוכלכים יתמלא? פעם בשבוע אם צריך או לא צריך? האם אהיה מספיק מסודר להפריד את הצבעוניים מהבגדים לבנים והבהירים, "כמו שצריך"?
אני מתהלך בסופרמרקט, ומסתכל על כל תהליך הקניות באור חדש ואחר לגמרי. פתאום, אני חושב הרבה יותר, שוקל ומתלבט על כל פריט שאני שם בעגלה.
האם אקנה את הלחם הזה היום? הלא רק הילדים אוהבים אותו. והילדים יהיו פה רק עוד שלושה ימים. עד אז, הוא כבר יהיה לא כל כך טרי. אדחה את קניית הלחם.
והאריזה הזו. האם אקנה את האריזה הגדולה? ה"משפחתית"? ההגיון אומר שכן, כי זה יותר חסכוני על פי משקל. אבל…זו אריזה ענקית. לעולם לא אגמור לבד את הכל. עד שאוכל חצי, זה יתקלקל. אני קונה בסופו של דבר את האריזה הקטנה. אין עליה את התוית "לבודדים", אבל בהחלט יכול היה להיות.
אני מוצא את עצמי מדליק טלויזיה, בחדר השני, ומשאיר אותה לקשקש על ערוץ רנדומלי, שעות. כי אחרת, הבית שקט מדי. לכאורה, זה אמור להיות אחד היתרונות של החיים לבד, השקט.
אבל בינתיים, קשה לי עם הדממה הזו.
ומכיוון שאני לבד בבית, האינסטינקט הראשוני שלי היה, ביום שעברתי: אתהלך לי עירום בדירה. חופשי מבגדים. לא דופק חשבון לאף אחד. אבל אחרי שראיתי איך זה מרגיש לשבת עירום על ספת העור, או על הכסא של פינת האוכל, שיניתי קצת את דעתי. אולי כן קצת אתלבש. ואולי מישהו פתאום יצלצל בדלת.
לגור לבד. לבשל רוב הזמן לאדם אחד. לישון באלכסון. לא לשכוח שוב את האור במסדרון.
27 תגובות על “לגור לבד”
טקסט מאוד אישי ומאוד נוגע. במיוחד לצעירים שביננו, מבחינתי הדברים שאתה מתאר הם קרקע פוריה ללונה פארק של החיים. כשאתה לבד הכל יכול להשתנות, ובכלל הרגעים האלה מול עצמך יש להם כוח יצירה מאוד גדול.
אכן, לגור לבד זה מוזר.
אני כבר רגיל, אחרי 4 שנים של מגורים לבד (לפני זה שנתיים עם שותפה ולפני זה הורים).
מה שקורה זה שהבית הופך להיות כמו המחשב שלך – אתה רגיל לזה ששום דבר לא משתנה אלא כן אתה שינית.
אותי אישית זה מנחם
הכותרת היכתה בי, ואז שוב,
דווקא גרתי לבד, ויותר מפעם אחת
ועם שותפים ועם שותפות
וכל המשתמע
ועדיין
אני קוראת
וזה כואב
וקשה לי לנשום
והדילמות מוכרות
והאור במסדרון
והחלל, שהקירות לא מסתירים,
שהולך ומתעצם ביחס הפוך לכמות האור.
(או קי מודה אני בסוג של התקף חרדה)
ושום מוסיקה לא מצליחה להשתלט על הדממה הזו.
אם מצאת פתרון – תודיע, אני אשמח ליישם 🙂
זה הרבה, הרבה יותר קשה ועצוב מכפי שזה מרגיש עכשיו, בהתחלה. מסע בלתי אפשרי ממש.פירוק משפחתי.
תנשום.
הטכסט שלך יפה ואינטימי.
אולי זה יהפוך קל יותר, פשוט יותר. אולי המרחב החדש הזה יתן לדברים אחרים מקום. יותר מקום ליצירה, יותר מקום להגיה..
אולי מתוך הלבד והשקט תמצא דווקא הרבה קולות חדשים.
מסכימה לכל מילה של efyska
החוכמה היא להסתכל על הדברים החיובים של הלבד
ועל התחלה חדשה בחיים
ועל היכולות שלך להתמודד עם הכל
ול- whisper הנה שיר שיחתוך לך את השקט
וגם לכולם
תהנו
http://www.youtube.com/watch?v=Dw17-BEFb3Y
השקט שיש בין ארבעה קירות ללא אינטראקציה עם בני אנוש אחרים הוא כמו מגבר לרעש הפנימי. זאת הזדמנות טובה לסנן ולמיין את הרעשים האלה ולזקק את מה שחשוב באמת.
השקט שיש בין ארבעה קירות ללא אינטראקציה עם בני אנוש אחרים הוא כמו מגבר לרעש הפנימי. זאת הזדמנות טובה לסנן ולמיין את הרעשים האלה ולזקק את מה שחשוב באמת.
אני ממש אוהבת אותו. יותר מאשר את כל תמונות האברגליידס גם יחד.
בחירה מצוינת של תמונה לפוסט הזה
ד"ש עם לינק לזיגמונד. לא הלך לי.
ועכשיו די. עברתי לגור בפוסט הזה
כדאי לך לשוב ולצפות בסצנה בסרט "אודות שמידט" כשג'ק ניקולסון לראשונה מתמודד עם הבדידות בביתו. והנה קישור לחלק מהסצנה המדוברת:
http://www.youtube.com/watch?v=G9qeOqIn_NA&feature=related
בסטודיו שלי וטוב לי מאד
שונה מאד ממה שהיה לי לבד לפני המשפחה
החדר יפה ואהוב עלי ואני נמצא בו שעות רבות ושמח
בסטודיו שלי וטוב לי מאד
שונה מאד ממה שהיה לי לבד לפני המשפחה
החדר יפה ואהוב עלי ואני נמצא בו שעות רבות ושמח
הופתעתי כאן, חייב להודות, לא ידעתי שגם אצלך עכשיו, זה קורה לכל כך הרבה אנשים, לא קל בכלל
כולם כתבו כאן תגובות יפות וכנות ואני מצטרף לכולם, על הצדדים הטובים ועל הצדדים הבעייתיים של הדממה והלבד, על הטוב ועל הקושי כמו שחלי כתבה, לא פשוט בכלל, מאוד לא קל, מורכב ביותר, תן לזמן לעשות את שלו, יש דברים שנהיים יותר טוב ויש להפך, הכל גם וגם, גם טוב וגם רע, כמו שזוגיות זה גם טוב וגם רע, יש לי הרבה דברים בהקשרים הללו, לומר לך, אבל זה אולי לא המקום, בכל אופן חיבוק חברי, קח את זה לאט לאט, יהיו קשיים, אך גם הזמן ירפא חלק מהדברים
מזל טוב.
יש לך מזל .קשר חדש יבוא נצל את הלבד לשיפורים הייתי מעט מאוד לבד אחרי 25 שנה לא מתנגד להיות לבד לחודש ויותר, הדברים מטבעם מסתדרים
בכל דלת שנסגרת , יש אחת שנפתחת ……
מאחלת לך שייפתחו בפניך הרבה דלתות , של אושר ורוגע ושלימות .
צריך הרבה אומץ לקום וללכת .
אשרייך שמיגרת את פחדייך.
מכל הלב.
טעון ומרגש!
הצלחת לטלטל אותי עם הכנות הטוטלית…מעולם לא הייתי לבדי וכאן הרגשתי את הבדידות בעצמות- והאמת היא שהיא לא היתה רעה או עצובה בעיני- בכלל…מאחלת לך אהבות חדשות ומרטיטות לב.
רונה צורף….
מאד מאד לכל המגיבים, מאד חשוב לי
ואיך הנסיבות משנות את הטעם והריח של הדברים הרגילים הקטנטנים וגורמות לנו להסתכל על דברים מחדש כמו פעם ראשונה. הרבה פעמים זה כמו ללמוד שוב ללכת בצורה החדשה שלנו… פוסט מקסים. שיהיה רק טוב.
תודה קרן
מעניין הפוסט הזה. מעבר היותו רגיש, מעלה למחשבה דקויות של הביחד והלחוד.
לכל מצב היתרונות והחסרונות שלו.
ממש מעניין ששני אנשים זרים שהרי מעולם לא נפגשנו באותה הסיטואציה בעצם מרגישים וחושבים אותו הדבר. לכאורה ישנם גם ייתרונות אבל אני חושב שזה מאוד אינדבידואלי. השקט והלבד מבחינתי הוא נורא ונורא יותר שאנחנו מתחילים להתרגל אליו מה שמעלה את השאלה האם לא התרגלנו לביחד? ומה בעצם הדבר שבאמת מתאים לנו? שאלות רבות שלא תמיד מוצעים להם את התשובות. וספק אם נמצא.
הטקס שלך נכתב לפני שנה וחצי.
מעניין מה השתנה אצלך מאז.
אני דווקא קוראת אותו רגע לפני שאולי לי זה קורה,
בהחלט חוששת, למרות שאני ולבד מסתדרים נהדר.
החשש איננו מהלבד.
אני יודעת שהפוסט כבר לא רלוונטי ועל כך שוב מזל טוב ענקי!
רק רציתי להגיד, שיש הרבה קסם בלגור לבד.
לא להתבודד לעד.
לא להפוך לזאב.
אבל לגור לבד זה לא רע בכלל.
הבעיה היא שאחרי שמתרגלים לגור לבד יותר מדי,
קשה לגור ביחד שוב
(-:
שתיים לפנות בוקר, מחפש משהו באינטרנט בנושא של חרדה מלגור לבד, והנה הבלוג הזה שלך. כמוך, כמוני. מעולם לא גרתי לבד ובדיוק מאותן סיבות, הורים, חברה, חתונה, גירושים חזרה להורים ועכשיו, כשאני נדרש לגור לבד, אני פוחד מעצמי, פוחד מהלבד, פוחד מההתמודדות. אני חייב מסגרת. אני לא שורד בלי מסגרת. האם אצליח לשמור על יציבות במקום העבודה כשאני לבד? מי יעיר אותי? אצליח לתפקד כאבא לבנות בזמן שאני עצמי במאבק הישרדות? הרי הן צריכות אבא חזק, יציב ואני כולי מלא חששות ופחדים ברגעים אלו. כותב ותחושה קשה ביותר של חרדה עולה בי, מועקה בבטן, בחזה ובגרון, לחץ. קשה לי מאוד אבל כנראה שזה שלב שאני חייב לעבור והדברים יסתדרו להם.