הפוסט הזה אינו קל לי. אינו מובן מאליו.

ולכן אולי אתחיל ממה שהפוסט הזה אינו:

אני לא מתכוון להרצות, להטיף, לשאת נאום פוליטי מכל סוג שהוא בעד או נגד כל נושא העובדים הזרים. (אני מעדיף בהרבה את המונח "מהגרי עבודה". ואולי, יש כבר כאן אמירה פוליטית מצידי.)

אני לא אתיימר לדעת כל מה שניתן לדעת על הנושא. ובוודאי שלא אתהדר בנוצות של "פעיל" בתחום.

אני יודע רק מה שראו עיני, ומה שאמר לי לבי, ואת עובדות היסוד.

בשבת, ה 31 ביולי, (יום הנישואים ה52 של הורי!), הלכתי לעזור לחלק עלונים במתחם התחנה המרכזית, גינת לוינסקי, ורחוב נווה-שאנן.

צילום: אורית מיליגר

מטרתם של העלונים היתה מידע. לא הטפה, לא אג'נדה פוליטית. הסיפור הוא פשוט: הממשלה  הצביעה והחליטה בעיניינם של מאות ילדי מהגרי עבודה. הממשלה החליטה: 400 ילדים יגורשו מישראל. אחרי שורת דחיות, נתניהו והשרים החליטו לאמץ את מסקנות הוועדה למעמד ילדי הזרים – 400 ייאלצו לעזוב, 800 יישארו בארץ.

וכן, המילה "גרוש" היא המילה הרלוונטית פה. גם אם זו כביכול החלטה "חיובית", שתאפשר את הישארותם בישראל של 800 ילדים, הרי שידרשו מהם פרוצדורה של הגשת ניירות, חובת הוכחה, ומסכת שלמה של בקשות וניירת. וכל זאת במסגרת של זמן קצוב: 21 יום בלבד מרגע יישום ההחלטה.

ופה בדיוק הבעיה.

מה שהראו לי כמה השעות שביליתי במחיצתם, הוא שלהורים ולילדים עצמם אין מושג מה הולך לקרות. הם תמימים כל כך. הם שמעו משהו, על גרוש, אבל במקרה הטוב התגובה שלהם היא "כן, כל כמה חדשים מדברים על זה, זה רק דיבורים".

מה שעלול לקרות, הוא שבגלל חוסר מידע, מאות ילדים שעומדים בקריטריונים להישארות במדינה היחידה שהם מכירים, יגורשו עם הוריהם, רק בגלל שאף אחד לא טרח לידע את ההורים על הפרוצדורה, הניירת והבירוקרטיה הנדרשת מהם, ועשרים ואחד הימים יחלפו, וממשלת ישראל הצבועה תגרש אותם בתואנה הצדקנית "אנחנו נתנו להם הזדמנות, הם לא ניצלו אותה".

מטרת העלונים שחילקנו, ותלינו, היא פשוט לידע את ההורים בעובדות הבסיסיות, לתת להם מספרי טלפון וכתובות של מרכזים שיוכלו להגיש להם עזרה, כך שלא יפספסו את הדד-ליין.

מהכנסיות המאולתרות ברחוב לבנדה עלה קול מוזיקה ותפילה. "כולם מתפללים שלא יגרשו לנו את הילדים" הסבירה לנו אשה  אחת במאור פנים.

הרחובות היו לוהטים מחום. היו רגעים, שהמחשבה "מה זה יעזור בכלל.." חלפה בראשי. בעיקר כאשר ניסינו לתת את העלון לאמהות, שבחיוך של מבוכה ובשפת ידיים הסבירו לנו שאין להן מושג על מה אנחנו מדברים, שהן לא מבינות מילה אחת של אנגלית או עברית…

אבל בסופו של דבר אמרתי לעצמי, אם פעילויות מהסוג הזה יעזרו לילד אחד, אחד, לא להיות מגורש, למשפחה אחת להישאר משפחה, אולי הכל שווה.

עוד מידע, באתר "ילדים ישראלים" שאירגן את הפעילות והרבה פעילויות נוספות בנושא.

http://www.israeli-children.org.il