החולצה שלבשתי על הבמה להופעת האיחוד של "פוליאנה פרנק".
האם היתה שם פרובוקציה מכוונת? כמובן שבמידה מסוימת כן. ברור שלא לובשים חולצה כזאת אלא אם כן יש לך מה להגיד, ואתה מעוניין שישימו לב.
אז הנה כמה מילים על המחשבות שעברו במוחי, שקשורות במסר ובקונוטציות של החולצה הזו.
גם לאחר ההופעה, וגם בהזדמנויות קודמות שבהן הבעתי דעות והעזתי להזכיר את השואה במילים או בתמונות, נתקלתי בגישה שאומרת :
אסור להשוות שום דבר לשואה. שום דבר לא היה ולא יהיה כמו השואה 'שלנו'. אסור להשתמש בשואה לשום רפרנס לשום דבר עכשווי. זו זילות השואה, זה בזיון הקורבנות.."
אני מכבד את דעתם של אלו הסבורים כך. אבל דעתי היא אחרת.
לדעתי, יש להשוות את הכל לשואה. הכל. זו אינה זילות, להיפך, זה כיבוד זכר השואה והפקת הלקח האמיתי ממנה.
מה שאולי מטעה, ואולי השפה העברית היא המכשול פה, היא המילה "להשוות". כי היא מהשורש ש.ו.ה, שגורם מייד לאנשים להניח שכשאתה משווה דברים לשואה ,אתה טוען ש"זה בדיוק כמו בשואה".
הפועל האנגלי שהייתי משתמש בו הוא
to compare.
ולא
to equate
הצורה שבה אני רואה את זה, היא שלהשוות דברים לשואה פרושו לבחון מול. להציג זה מול זה. לראות את השווה, ולהבחין גם בהבדלים.
הלא אין ויכוח על נוראותה האולטימטיבית של השואה. הויכוח שלי הוא עם מי שרואה בשואה "מקשה אחת בודדה וללא שום תקדים", כאילו היא תופעה יחודית וחד פעמית ושום דבר לא ישווה לה, עב"ם שנחת בלי שום הכנה בהיסטוריה האנושית, וכולה שייכת רק לנו, היהודים.
בעיני השואה היא שיא עולמי, שאני מקווה שלעולם לא ישבר, בישום תופעות שהיו קיימות בהתנהגות האנושית מאז מעולם, ויהיו קימות לעולם. שנאת הזר. שטיפת מוח קולקטיבית. פחד מהאחר,המוביל לשלילת האנושיות של האחר, המקנה רשיון להתיחס אליו לא כאל אדם. הרשיון לתת דרור ליצרים הסדיסטיים האפלים ביותר, כי הלא אין תחושת אשם בהתעללות במי שאינו אנושי, מתובלת בסיפוק האידאולוגי-דתי של "אלוהים-הפירהר-טובת-המולדת מרשה לי ומשבחת אותי על התעללותי באויבים הללו".
בקפיצה לרוחק קיים שיא עולמי. יש רק אחד. אבל כל מי שקופץ לרוחק, או מתעסק בכתיבה או דיווח על הספורט, משתמש בו כקנה מידה. גם אם הוא רחוק מאד מאד. השואה היא השיא העולמי בישום האופל הפוטנציאלי של המין האנושי. אבל כמו כל שיא, הוא הושג על ידי אימונים. ולצערי, כמו כל שיא, יש סיכוי שהוא ישבר.
אז כן. כשאני רואה רוע, או אטימות, או שנאת זר, אני משווה את זה לשואה. כי היא קנה המידה האולטימטיבי לתופעות הללו. זה לא אומר שאני קובע שמשהוא הוא "בדיוק כמו בשואה". אבל כשנדלקות בי נורות אזעקה אדומות, אני לא רוצה להתעלם מהן.
ואני לא היחיד שדוגל בגישה הזו. של להשוות, להשתמש כקנה מידה, ברוע ובמקרה קיצוני של חוסר צדק ועוולה, כדי להזהיר גם מפני עוולות הרבה יותר קטנות.
התורה עצמה, משתמשת באותה גישה בדיוק. כשהתורה אומרת שיש להתיחס לגר החי בתוכנו בצדק, ובחמלה
כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ
הנימוק הוא:
כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
מה עושה פה התורה? משווה. מביאה את הדוגמה לעוולה החמורה ביותר שנעשתה נגד העם היהודי עד אז, העבדות ונסיון השמדת העם שעשו לעברים במצריים, כקנה מידה לאזהרה מפני עוולות שאנחנו עלולים לגרום לאחרים. התורה אינה אומרת ששני הדברים שוים. התורה מודעת יפה מאד לכך שמה שנעשה לעברים במצריים הוא "השיא העולמי", עד אז, ברשע והתעללות בחלש ובאחר. אז היא משתמשת בשיא העולמי הזה כקנה מידה.
גם ארגון ניצולי השואה נוקט באותה גישה. ואני גאה בהם. במכתב שכתבו לראש הממשלה בעניין גרוש ילדי מהגרי העבודה, הם אומרים:
"אנחנו שעברנו את השואה היינו עדים לסלקציה ולהפרדת ילדים מהוריהם. אנחנו במיוחד לא יכולים לראות תמונות של ילדים אומללים שאינם אחראים למצבם ולהיות אדישים. מלווה אותנו תחושת מחנק ובושה".
הנה המקור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1183566.html
הם לא אומרים שגרוש הילדים הוא "שווה לשואה".
הם לא אומרים שזה "בדיוק כמו בשואה".
הם משתמשים, ומי כמוהם זכאי לעשות זאת, בשואה כקנה מידה, כתזכורת, לקיצוניות של הרוע האנושי, כדי שאפילו לא נתקרב אליו. שלא נרחרח אפילו בכיוונו.
זה מה שהחולצה שלבשתי אומרת.
20 תגובות על “החולצה שלבשתי”
אבחנה לגמרי נחוצה בהיבט הסמנטי בנוגע ל"קנה מידה ל-" השוואה. תודה שלבשת, ותודה רבה שכתבת.
[…] This post was mentioned on Twitter by Liron Blecher and Liron Blecher, Razi Ben-Ezzer. Razi Ben-Ezzer said: החולצה שלבשתי. פוסט חדש בבלוג שלי, "הכל קשור". http://benezzer.com/razi_heb/?p=66493 […]
כל הכבוד. אני בטוח שכמוני, הרבה אנשים בקהל הבינו את המסר ושמחו לראות שגם הופעה היא אירוע פוליטי ומקום להביע מחאה – על אחת כמה וכמה הופעה של פוליאנה פרנק.
תודה שכתבת ותודה שנקטת עמדה של "הכל פוליטי" בדיוק כמו שהמוזיקה שלכם פוליטית. אני בטוחה שהמסר עבר…
לעניין אחר: שמעתי שההופעה היתה מדהימה. אני מקווה שההופעה הבאה לא תהיה בעוד 20 שנה. אולי תעשו סיבוב הופעות ותגיען גם לדרום פלורידה. טוב מותר לחלום 🙂
יצא לך במקרה או שציטטת במודע את אברום בורג? הוא כתב את המילים האלה, כמעט אחת לאחת בספרו "לנצח את היטלר".
Great minds think alike וגו'
מצוין. ועם זאת, יש בעייתיות שלא נכנסת אליה, והיא הבעייתיות שבשימוש בשואה באופן דמגוגי, דבר שקורה הרבה מאוד (ובעיקר בארצנו), והרי הביטוי "רדוקטיו אד היטלרום" לא קיים בכדי.
נקודה שניה שאולי שווה להתמקד בה היא השימוש הרווח שנעשה בשואה בפוליטיקה הישראלית. אני חושבת שעצם הטענה ש"אסור להשוות לשואה" היא טענה דמגוגית, שמשמעותה היחידה היא "אסור להשוות לשואה כשאתה טוען טיעון נגד הממשלה". הממשלה, לעומת זאת, עושה שימוש חופשי בהשוואות לשואה. דוגמה קלאסית: יום השואה, יום הזכרון ויום העצמאות נמצאים בסמיכות מכוונת. דוגמה נוספת היא שבכל הזדמנות, נעשות השוואות על ידי הממשלה בין האיראנים לנאצים (למשל, זכור לרעה נאומו של ביבי מיום השואה האחרון).
זה מה שהחולצה שלבשת אומרת *לדעתך*.
החולצה הזו יכולה להגיד הרבה דברים, וללא מאמר כזה שנישא עליה, אפשר לפרש אותה בדרכים רבות, והראשונה שעולה היא דמגוגית וזולה. ההשוואה בחולצה היא בוטה, והפרובוקציה רק עושה רע לנושא, לעניות דעתי.
אני בדעתה של טלי…
אני לא רואה פסול בזה שלבשת חולצה עם דמותה של אנה פרנק.
אני חושבת שאנה פרנק מביא סמל של חופש , אהבה ותקווה לילדים ולנוער. אני בטוחה שכרגע יש ילדים קטנים שמסתירים אותם בבתים בכדי שאלי ישי הנבל לא יקח אותם ויעביר אותם לאי שם. אני אומרת שאנחנו כעם שעבר את השואה ומודע ורגיש לדברים האלו צריך לתת
חמלה לילדים האלו ולהשאיר אותם. ישראל זו מדינה דמוקרטית זכותך ללבוש מה שאתה רוצה כמו שהימין הקיצוני לצערי הרב לובש עד היום חולצות של כהנא ולכן טלי את טועה מאוד בגישתך אבל זאת דעתי בלבד.
בפעם הראשונה שראיתי את הדימוי הזה
http://www.graffitlv.com/?p=2192
הוא עורר בי חלחלה, והמחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה: "נו באמת. how low can you go?" לא מטעמי "זילות השואה", אלא פשוט כי יש כאן שימוש בסמל שמכוון אל מכנה משותף נמוך. השימוש בדימוי של אנה פרנק הוא לא שונה, עקרונית, ולכן אני מבינה ללבם של הטוענים כי יש כאן דמגוגיה ומזדהה עם תחושותיהם.
כשאדם עולה על במה ורוצה להעביר מסר חד, חד משמעי וברור והוא בא לנגן על קלידים ולא לשאת נאום, עדיף שיעשה שימוש ויזואלי קיצוני בסמלים ולא יכתוב את המניפסט הקומוניסטי על החולצה שלו.
הדמגוגיה (למה להגיד זולה? הדפסת החולצה עלתה 55 שקלים שלא הולכים ברגל ולא צומחים על העצים) במקרה הזה, כשרה ומשרתת את המטרה. אין לנו זמן להסברים ודיונים נרחבים ומעמיקים. אנחנו במצב חירום – גירוש הילדים עתיד להתרחש בעוד כשבוע (תקנו אותי אם אני טועה, הצבעת הממשלה התרחשה ב-1 באוגוסט ומניין 21 הימים החל מיד, ככל הידוע לי) ובמקרה הזה כל האמצעים כשרים והדמגוגיה מבורכת.
הערב בשבע תצא צעדת מחאה מרוטשילד פינת מאז"ה דרך בן-ציון אל גן מאיר שם תתקיים הפגנה (שתסתיים בעשר כך שמי שבא יוכל להגיע גם להופעה בתמונע). לצד הדיונים ב"דמגוגיה מהי", אפשר ורצוי לקום ולצעוק. בואו בהמוניכם.
אולי המילה שיותר מתאימה היא juxtapose
אני בעד פרובוקציות, הן מעוררות אנשים לחשוב ואולי גם לפעול. השואה לא צריכה להיות פרה קדושה, מותר להשוות, לנגד, להשתמש (שלא נדבר על זה שהעם היהודי הוא לא היחיד שסבל משואה). במקרה הזה אני לא חושבת שההשוואה נכונה. אנה פרנק (וכל קרובי משפחתם של סבא וסבתא שלי, for that matter) גורשה אל מותה.
המתנחלים השתמשו עד זרא בדימויים מהשואה במאבקם נגד ההתנתקות; אלי ישי השתמש בביטויים גזעניים לעילא כשדיבר על כך שהעובדים הזרים מביאים מחלות. נראה לי, אם לשפוט על פי דמותה ההומניסטית ואוהבת האדם כפי שזו מצטיירת מיומניה, לו היתה אנה פרנק חיה היום, היא היתה נגד גירוש ילדים שנולדו פה, ושזה ביתם היחיד. והנה גם אני השתמשתי בה.
רזי,
לפני כמה זמן פרסמת בבלוגך פוסט שעסק בשורש האלים שנמצא בפרסומות הפולשניות באתר וואלה או אתר דומה לו. אני הסכמתי איתך אז, והגבתי על כך.
לדעתי לבישת החולצה הזו היא אקט אלים לפחות באותה מידה, שכן איני מבדיל בין שימוש במסרים שנרקחו במשרד פרסום לצרכי קידום עניינים מסחריים, לבין שימוש במסרים שנרקחו בבית של פלוני לצרכי קידום עניינים חברתיים. שניהם משתמשים בפרובוקציה על מנת להשפיע על קהל בעל דעה שאינה מתיישבת עם דעתו של המפרסם.
השימוש בפצע השואה על מנת ליצור מניפולציה תודעתית הוא אלים כמו עידוד החרמנות האינהרנטית כדי למכור מכונית.
סוגיית הילדים הפליטים היא לא קרב אולטימטיבי בין טוב לרע מוחלט, אלא של דעות שרבות מהן מוטות ע"י מניפולציות רגשיות לכאן ולכאן, בדיוק באופן שבו מתנהלים קמפיינים פוליטיים במערכות בחירות.
כמאמר הקלישאה, הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות. שימוש באלימות פרסומית הוא פסול בין אם לשם מכירת חיתולים ובין אם לשם מכירת אג'נדה פוליטית, הומנית ככל שתהיה.
לעלות לבמה עם חולצה שמפרסמת את הדעה שלך, כמוה כלבישת חולצה של קוקה קולה למען כסף. בחברתנו הפסבדו-הומניסטית, אופנתי לחשוב שאחד עדיף על השני.
חנן, זה "לעמת", לא? 🙂
החולצה היתה נהדרת.
לי היה חסר מישהו עם חולצה של פולי (מהגשש? של נירוונה? פולי ג׳ין הארווי) כדי להשלים.
אני מקווה שזה לא יבאעס אותך יותר מדי
מהקהל ראו רק את אנה,בכלל לא הייתי מודעת לזה שיש גם טקסט על החולצה.
אני מעריכה את זה שכל השוואה לשואה היא לגיטימית בעיניך, בהנחה שאתה באמת שווה נפש לכל ההשוואות. אני אישית, עד כמה שדעתי נחשבת, מתרשמת שזה מסוג הדברים שמשכנעים את המשוכנעים וממסמר בעמדתם את אלו שאצלם השיכנוע נחוץ (לשיטתך). אני לא רואה אף אחד שמשנה את דעתו כשמטיחים לו בפרצוף "אתה נאצי".
(מותר להזכיר פה שהיתה הופעה פצצות זרחן?)
אם צריך לזעזע,אם צריך לנער,מה זה אומר עלינו? השואה היא תקופה ככ איומה על סרגל הזמן שלנו ושל האנושות, העוצמות שלה מהדהדות בנו דור אחר דור וככ ברור ששם נעצר ומשם נשאב את האמירות והדוגמאות וההשוואות וכל המילים שתבחר לכתוב גם אם באנגלית יש להן SUB SUB TEXT
והיו ילדים דורות לפני השואה ,ילדים שנולדו בארצות אליהן היגרו הוריהם היהודים בתקווה לעתיד טוב יותר ,ילדים ללא נירות ללא מעמד ללא נתינות תלושים ובזויים מיום היוולדם, ילדים שרצו להיות שייכים כי זה בעצם מה שכולנו רוצים, לא?
השואה היא "קנה המידה האולטימטיבי" כי היא התפרצות שחלה בסופו של תהליך מאוד ארוך,של בנית שנאה,אנחנו צריכים להתמקד ולגלות בתוכנו את כאב הזכרון הגנטי של הדחייה ולשאול איך הפך הזכרון הגנטי שלנו מלא רצויים ללא רוצים אחרים?
והעיקר שכחתי
לבש מה שתרצה , העיקר שתתמודד
לצערי הייתי בנופש בצפון, ולא יכולתי להגיע להופעה.
לגבי החולצה, מיותר, מאד מיותר לדעתי…
הנושא של הגירה, לא ראוי לדמגוגיה, בטח לא מהסוג שהפגנת.
קל להציג אותו כשחור ולבן, להראות את אלי ישי בצורה חשוכה ועוד.
עדיין נשאלת השאלה מדינת ישראל לאן ומה יהיה אופיה.
אין לי תשובה. אם לך יש אתה מוזמן לפרוש אותה בבלוג הבא.
זו דרך נאורה בהרבה.
מעניין מה היה קורה לו מי מאנשי גוש קטיף היה לובש חולצה שכזו…?
מתוך סך כל האנשים שכבר לא גרים שם -ולא מתוך בחירה חופשית- ישנו גרעין קטן של כאלה שאשכרה מאמינים שמי שפינה אותם הם חיילים נאצים… ולא משנה מה אתה ואני חושבים, לעולם לא נשכנע אותם.