——-
אני, כצרכן, מסרב לתת לתקשורת הישראלית את התרוץ הקלוש שבקלושים לחטט בחייו של הנער הזה, שמספיק מחייו כבר נגזל ממנו על לא עוול בכפו.
אני מסרב לשתף פעולה עם גזל שארית חייו, בצורת פלישה לפרטיותו.
אני מרגיש שהמינימום שאני חייב לו, כאזרח ישראלי, הוא להניח לו לנפשו.
עיתונאים כבר יצאו עם הטיעון הצבוע "אבל זו חובתנו לדווח, הציבור רוצה לדעת".
אם ככה, אז אני הציבור. ואני מודיע: אני לא רוצה.
לא אתן רייטינג, לא אצפה, לא אקליק, לא אקרא.
עתונאי יקר, אם אתה חושב שאתה מספק לי, משהו שאני זקוק לו או רוצה אותו: אני משחרר אותך. לך סקר משהו אחר.
אני מתגורר בארה"ב, אבל אני צופה צורך וקורא תקשורת ישראלית בצורה די מקיפה ואינטנסיבית, כפי שהרשת לשמחתי מאפשרת כיום.
אבל אני לא אנדב קליק אחד, לכל סיפור או כתבה או וידאו שמחטטים או מנצלים את האדם הזה למטרות רייטינג.
אבל אני לא אנדב קליק אחד, לכל סיפור או כתבה או וידאו שמחטטים או מנצלים את האדם הזה למטרות רייטינג.
קראו מה ידידי בועז כהן כתב באותו נושא:
תגובה אחת על “אני מסרב לצרוך זבל”
בדיוק היה לי דיון על הנושא הזה בדיוק עם אבי.
יפה כתבת.