אחת השאלות הכי נדושות שנשאלים אנשים היא "אם היית יכול לפגוש כל אדם שתרצה, שחקן/ידוען/מנהיג/אמן, את מי היית בוחר?"
אני הייתי רוצה לפגוש את סטיב ג'ובס.
סטיב ג'ובס הוא האיש, שיחד עם סטיב ווזניאק יסד את חברת APPLE למחשבים, בשנת 1977. הוא האיש, שבגלל החזון שלו, יש לי מקצוע, וקריירה, ותחביב, וכל שאר הדברים שלא הייתי יכול לעשות ללא מחשב. כי סטיב ג'ובס אינו ממציאן גדול, או אפילו איש תוכנה טוב במיוחד. יחודו של ג'ובס הוא בחזון. (כן, אני יודע שזו מילה גדולה).
גו'בס וווזניאק, בגראג' של הוריו של ג'ובס, 1975, חולמים על ה"מחשב לכל אדם"
כי הוא, ב1977, עם צאת הAPPLE 1 אמר: אני רואה כל אדם משתמש במחשב. אני רואה מחשב אישי על השולחן של המורה, הפקיד, האמן, המוזיקאי. וב1977, זה היה משהו מופרע לחלוטין לומר. המחשבים של שנת 1977, לא רק שהיו גדולים כמו חדר, אבל, ובעיקר, הם היו "שייכים" רק לאנשי מחשבים. אנשים שדיברו בשפה משלהם, יודעי סוד, ואם הם היו עובדי איי בי אם, הם לבשו חלוק לבן כשהם נכנסו לחדרי המחשב המקודשים. אם היית שואל אחד מהם , מה יעשו עם מחשבים בעשור הראשון של שנות האלפיים, הם היו אומרים "עיבוד נתונים". אף אחד מהם לא חלם על ילד בן עשר שיערוך סרטים על מחשב. אף "איש מחשבים" אז לא חשב על אנשים שאין להם מושג בלשון הבינארית , שולחים זה לזה כרטיסי ברכה עם אנימציה על מחשב. שלא לדבר על רשתות חברתיות, או על כך שהמחשב יהפך לכלי המוזיקלי העיקרי של המאה העשרים ואחת.
אבל סטיב ג'ובס כן חשב, וכן חלם. הוא ראה מראש את המחשב ה"ידידותי", שאין צורך לדעת בדיוק כיצד הוא עובד כדי להנות ממה שהוא מסוגל לעשות, כפי שאין צורך לדעת בדיוק כיצד עובד מנוע בערה פנימית כדי לנהוג בהצלחה במכונית.
ב1984 הוא היה הכוח הדוחף מאחורי המקינטוש, המחשב הראשון שלא היה צורך ללמוד אף שפת מחשב כדי לתפעלו.
המאק הראשון, שנת 1984
לא אכנס כאן לאישיותו (יש האומרים הארוגנטית והבלתי נסבלת) של ג'ובס, וגם לא ליחסיו עם איש ענק אחר בהיסטוריה של המחשבים, ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט. לגייטס בהחלט יש את חלקו הבלתי מעורער בהפיכת חזונו של ג'ובס למציאות, ולהפוך עצמו תוך כדי כך לאדם העשיר בעולם.
אבל החזון, הרעיון המטורף שהמחשב יהיה כלי שימושי לכל אדם, ולא רק ל "אנשי מחשבים", הוא ללא ספק של ג'ובס.
תודה לך, סטיב ג'ובס. אני שמח שאני חי בתקופה שאחרי, ולא לפני, ההגשמה של החזון שלך.
————
עוד על האיש פה: http://en.wikipedia.org/wiki/Steve_Jobs
5 תגובות על “תודה לך, סטיב ג'ובס”
אני עוד זוכר איך בסוף שנות השבעים,המושג "מחשב" היה קשור אצלי בלעדית למחשבוני-הכיס ההם,שהתמשו בהם,פה ושם,בשיעורי המתמטיקה, וכשמישהו בכיתה "בילבל" על איזה מחשב "קומודור", הייתי בטוח שהוא מדבר על אחד המחשבוני-כיס האלה… 🙂
למעשה, עוד בתחילת שנות התשעים,כשמחשבים ביתיים כבר לא היו רק בבחינת משהו ליודעי ח"ן בלבד, עדיין הייתי משוכנע שהמחשבים האלה,שמדברים עליהם,משמשים,כשמם,בעיקר פשוט לחישובים… 🙂
וכשהכניסו מיחשוב ומחשב למקום-העבודה של אמא שלי,היא התלהבה נורא, אני,כשהסתובבנו פעם באיזו חנות של "בראדר",שרווחו אי-אז,בתחילת
הניינטיז, אמא שלי התעניינה במחשבים שהיו שם, אותי זה כלל לא עניין, קשה להאמין,אני עוד זוכר שעוד בשנות השמונים,כשרצינו לכתוב מכתב,שלא יהיה בכתב-יד, השתמשנו במכונת-כתיבה… 🙂
שהעיזו והשאירו חותם שמיש לאנושות אחרי מותם.
רק חבל שביל גיטס ייזכר יותר כזה שהמציא את.. מאשר סטיבן בעצמו.
נעים לדעת. תודה
אני חייב להגיד משהו. על כל סטיב אחד ומוצרט אחד יש מליונים או מאות אלפים שמרגישים שהם לא מיצו את עצמם ושהם בזבוז. מדברים תמיד על מי שהצליח להשפיע על חברה . אולי זה כי זה תיזמון אולי זה כי זה תפקיד מלמעלה או סתם מזל אבל חשבתי על זה לעומק וקיבלתי בום בראש..
כי גם אני. תמיד הרגשתי את הרצון להשפיע להשאיר חותם . לגעת לרגש לשבור מוסכמות אבל ..
הבנתי משהו..
אני יגיד את זה בצורה קרה..
כשאתה מת.ללוויה מגיעים כל מכרך
לשבעה כל אוהביך
לחודש כל קרוביך
ולשנה הבודדים שהם חלק ממך
ויש זמן
שאף אחד כבר לא בא
כי כולם מתים
ואז
הדברים שעשית בגלל ובשביל מה שיגידו
מקבלים פרופורציה..
הסבר:
נרגעתי…
כי הבנתי שאני לא צריך להשפיע על מליונים
מספיק לי אחד
מספיק שיש כמה שאוהבים
או ש"גילו " אותי ואומרים לי וואו
או יותר נכון וואו על העבודות שלי
אחד הדברים שאני הכי אוהב זה לגלות את האוצרות הקטנים האלה
בטח, כולם מכירים את סטיב, או את קלפטון.
אבל מי מכיר את סוזי סו? אהה..רק אני וקומץ קטן שחושב שהיא פשוט מדהימה
כמה מכירים בארץ את גון מאייר?
כמה הכירו מכירים את דני שפרלינג?
כמעט אף אחד.
וכששמעתי אותו הייתי בהלם.
איפה עוד רוק ישן וטוב שכזה בעיברית איפה..
בכל אופן..
פספוס אתה לא. לא עכשיו ולא אף פעם.
למה? כי אתה עושה
כי נגעת
כי יושב בחור בן 29 וקורא ומקשיב את לדברים שיש לך להגיד ולמוסיקה שלך
ולהרצאות שלך ומתעניין בך אפילו שהוא לא מכיר אותך,
ומתחבר אליך
ואני לא לבד
כך נראה לי
קל לאהוב את סטיב
ראוי וצריך לאהוב אותו
הוא נתן המון
אבל אל לנו לשכוח את האנשים הקטנים
שעושים גם
ויוצרים לנו את החוויות הקטנות האלה
שנחרטות לנו בחיים ובזכרונות
אולי המורה שלי של כיתה ה לא תזכר בספרי ההסטוריה
אבל אצלי בלב היא תמיד תהיה המורה לחיים
אולי המפיק שלי והמעבד לא יהיה ידוע כמו לואי להב
אבל כל מי שעובד איתו הוא פשוט נכנס לו ללב
ונשאר שם לתמיד
בתור זה שהגשים את החלום של אנשים להוציא משהו לאויר , מוסיקה,בכלים שיש רק לו
בצורת ביטוי.
אז תודה לסטיב
אבל תודה לא פחות
גם לך
תמשיך לכתוב
ואני אמשיך לקרוא
תודה ניסן
מעריך את מילותך מאד
לא היה יכול להיכתב טוב יותר