ישנם ספרי ילדים, שנחרטים בזכרונך. יש כאלו שמשאירים בך משקע, מלמדים אותך על עצמך, על העולם.
אבל יש מעט מאד ספרי ילדים, קומץ, שהופכים להיות חלק ממך. שמטביעים עצמם על תודעתך, שגורמים לך להתרגש ולדמוע ולאהוב ולקוות ולצחוק. ספרים שגם אם הם מתויגים כספרי ילדים, הרי הם פשוט ספרי חיים. אריך קסטנר כתב כמה כאלו. יש ספר או שניים של ז'ול ורן שהייתי מכניס לקבוצה הזו. גם את שביל קליפות התפוזים ולובנגולו של נחום גוטמן. יאנוש קורצ'אק עם מתיא הראשון ויותם הקסם. ותום סויר של טווין.
אבל בשבילי, ראש וראשון לכולם, היקר לי מכל החבורה, הוא "הנערים מרחוב פאל", של פרנץ מולנאר, הידוע לדורות של קוראים עבריים כ"מחניים".
מולנאר, יהודי הונגרי, הוציא את הספר בשנת 1907, והוא נחשב עד היום לספר ההונגרי המפורסם ביותר בעולם. סיפורן של שתי חבורות הנערים בבודפשט, חבורת נערי רחוב פאל, וחבורת אדומי הכותונת מטילי האימה, הנאבקים על מגרש אחד ריק בעיר צפופה, פרור קטן של מרחב למשחקים, מחוז לדמיון.
הנה כך מתאר מולנאר את המגרש, העומד בפינת רחוב פאל ורחוב מריה בבודפשט:
והשבוע, הייתי שם. בבודפשט. מצויד בעותק של התרגום החדש לעברית שקנתה לי אורית מתנה, ידעתי בביטחה שאלך ברחובות בודפשט ואתחקה על עקבות יאנוש בוקא, קולנאי, פרי אץ' המנהיג יפה התואר והאכזר של אדומי הכותונת, אבל בראש בראשונה חיפשתי את ארנו נמצ'ק. נמצ'ק, הנער הקטן, החלש, אך האמיץ והאהוב מכולם. חיפוש פשוט באינטרנט במפת העיר גילה לי כבר בערב הראשון בהפתעה נהדרת, שרחוב פאל מצוי במרחק הליכה מהמלון שבו שהינו.
הספר מתחיל בתאור ה"אינשטאנד", החרם האלים שמכריזים האחים האכזריים פאסטור על הגולות של נערי רחוב פאל, ובכך נותנים את האות לתחילת הקרב.
ושם, בדיוק שם, הקימו הבודפשטאים פסלי רחוב, המנציחים את משחק הגולות המפורסם. הצטרפתי אליהם.
לוח שיש על הקיר מאחורי הפסלים מצטט את הפיסקה כולה מתוך הספר, במקור ההונגרי כמובן.
כמה מטרים משם, בפתח אחד הבתים, לוח זיכרון המסביר ששם התגורר פרנץ מולנאר עצמו.
ובפינת רחוב פאל ורחוב מריה, בדיוק היכן שמתואר בספר, עומד בית המגורים שנבנה על המגרש.
ובמילותיו של מולנאר:
14 תגובות על “בעקבות הנערים מרחוב פאל ("מחניים")”
איך שאני אהבתי את הספר הזה. ההיכרות הראשונה שלי היתה עם "מחניים", שהוא באמת גרסה קצת דיאטתית של הספר. כשקראתי בפעם הראשונה את "הנערים מרחוב פאל", זה הרגיש כמעט כמו ספר חדש ולא מוכר.
[…] This post was mentioned on Twitter by Orit Milliger, Razi Ben-Ezzer. Razi Ben-Ezzer said: בעקבות הנערים מרחוב פאל ("מחניים"( פוסט חדש בבלוג שלי, "הכל קשור" http://bit.ly/beQ1BX […]
רזי אתה מחזיר אותי לפשטות של פעם שכה אהבתי
ומשחק הגולות מזכיר לי את ילדותי
בהחלט חוויה מעניינת לעקוב אחר ספר ילדותך
אל המחוז האמיתי ולגלות את כל מה שקראת
במציאות
התמונות נראות כמו פעם ורק מומחית לצילום כמוהה
מסוגלת לצלם כאלו צילומים אז כבוד אורית 🙂
תודה רזי… מרגש
יש לי זכרון מאד חזק מקריאת הספר בתור ילדה, אני זוכרת את עצמי בוכה כשנמצ'ק מת.
כנראה, הבכי הספרותי הראשון שלי.
ולא מזמן מצאתי אותו בחנות יד-שנייה. קניתי מייד אבל עדיין לא העזתי לפתוח ולהכנס שוב למעמקיו.
ועשית לי חשק לנסוע לבודפשט.
איך יכולת לשכוח את מיכאל אנדה המהולל!
שכתב את שני ספרי הילדים האהובים עלי ביותר:
הסיפור שאינו נגמר (פה חשוב להגיד למי שלא מכיר, שהסרט בעצם מספר את העלילה של שליש ספר, ולאו הדווקא השליש הטוב ביותר… ובכלל הספר פשוט הרבה הרבה יותר טוב)
ומומו (גנבי הזמן)
מומלץ בחום
[…] של מולנאר, "הנערים מרחוב פאל" ("מחניים") כתבתי כאן על ידי רזי, בתאריך 17 בספטמבר 2011 ב- 23:31, תחת ויזואליה, […]
אתמול ממש, אני, בת 52 יחד עם רוני בת ה- 43ו"הנערים מרחוב פאל", עשינו את המסלול בשלמותו: רחוב פאל, הגרונד, רחוב טומו, רחוב פראטר, הגן הבוטאני וכול הנוף האורבני סביב. היינו ונדהמנו! הכול כמובן לא רק שלא מש ממקומו אלא מעבר לכך – התפתח בכיוון מפתיע למדי: דניאל, הונגרי, כבן 35 אשר טוען כי הינו בעל השטר על הגרונד, הקים עליו מכלול שלם הכולל את מגרש המשחקים של הנערים – הגרונד, המנסרה (ערימה מרשימה של זבל עצים) אכסניה ובית קפה שהופך למועדון תוסס בלילות סופי השבוע. היות שההספר הוא מנדטורי בבתי הספר היסודיים בהונגריה- כיתות שלימות מגיעות למקום. הנערים והנערות יכולים לקרוא את כול הספר המוצג, עמוד אחר עמוד, בתוך מסגרות מהודרות ותלויות על הקירות, הילדים יכולים להתחפש לדמויות של הספר לדמיין את עצמם או סתם להסתובב בשטח. בחנות עתיקות לא רחוק משם פגשנו את בעל הבית שטען כי הוא הכיר אישית את "ברבש" אחרון השורדים מהחבורה שנפטר לא מזמן…טענה שאולי מעידה על טיב הסחורה שהוא מוכר, כי הרי הכול יודעים שהסיפור אומנם מבוסס על מציאות מסויימת אך היא פרי דמיונו של מולנר:)
תכלת: איזה יופי! תודה שחלקת. כיף לשמוע.
אני רק חושב, כמה נפלא היה למשל אם בתל אביב אפשר היה ללכת ככה בעקבות "ידידי מרחוב ארנון", או ספריו של נחום גוטמן,ושעירית תל אביב תחלוק כך כבוד לספרות שצמחה בה.
תודה עבור הכתבה והתצלומים המרגשים.
קראתי את הספר כילדה בת שלוש עשרה בהונגריה. הספר מעולם לא מש מזכרוני, יצירת מופת נצחית.
אתמול צפיתי בסרט יחד עם נכדי בספריית הסרטים של הסינמטק בת״א, בגרסתו ההונגרית עם תרגום עברי. סרט נהדר, מהימן למקור, חבל שהעותק אינו באיכות טובה.
כעת אנסה להשיג את הספר כדי שנכדי בן העשר ואני נוכל לקרוא אותו. למען האמת, הוא מיועד למבוגרים לא פחות מאשר לילדים, ואולי אף יותר….
יישר כוח לרזי!
שושנה חן
שושנה חן- תודה רבה רבה על התגובה!
סיימתי עתה את הספר, קרובה לגיל 31 והפעם האחרונה שקראתי בו היתה אי שם בגיל ה15
ידעתי אותו בעל פה או אז ותהיתי איך תראה החוויה ממרחק של שנים.
חוויה יפיפייה כמו בגיל תשע בה קראתי את הספר לראשונה.
תודה לך שהבעת חלק מהתחושות.
אולי הונגריה תהיה היעד שלי בפעם הבאה…
הגעתי לבלוג הזה בחיפושי אחרי שם המתרגם השני של הספר "מחניים" ו"איזהו גיבור", שקראתי בילדותי, והיא היתה באמת מזמן… לא ידעתי על השימור האורבני הזה בבודפשט, שבה ביקרתי רק פעם אחת ב-1992. בגן הבוטאני ביקרתי אז, הוא היה סגור, אבל עברתי לידו. הספר הזה היה אהוב עלי מאוד, רכשתי אותו לנכדותי במהדורה האחרונה שבה יצא לאור בעברית "הנערים מרחוב פאל" ולא מזמן התברר לי שמולנאר היה יהודי. איזו פטריוטיות הוא מבטא לבודפשט, להונגריה! ספר שחי בזכרוני, ואהבתי אליו גדולה גדולה! עד היום אני רואה בדמיוני את חתיכות החלווה הניתזות מהגרזן הקטן שבו חותך אותה הסלובקי הרוכל, ואת
נמצ'ק שרועד מקור לאחר שהסתתר בבריכה שבגן הבוטאני, ושבו לטבול אותו בתוכה. מותו של נמצ'ק בן העניים הביא גם על עיני בכי חרישי.
נהניתי מכל מילה שכתבת. זהו אחד הספרים האהובים עלי ביותר. ביקרתי ליד הפסל בבודפשט באוגוסט האחרון.
הידוע לך מי עשה את הפסל ומתי?
שלומית: תודה!
ולא ידוע לי מי עשה את הפסל ומתי…