5 תגובות על “אב ובן, מחזה במערכה אחת”

1. אנחנו כן הגשמנו פשוט לא מספיק
   או אנחנו חושבים לא מספיק להורים שלנו
   אבל אני בטוחה שכולנו בסוף נגיע רחוק 🙂

2. אף פעם אל תפסיק לחלום. חלומות שלא הוגשמו זקוקים רק לריענון ועדכון. אפשר גם להנמיך ציפיות, אבל אנחנו לא ההורים שלנו. אבא שלך היה אדם פרקטי שכנראה לא נזקק להגשמת חלומות כדי להרגיש שהוא מגשים את עצמו. אל תתבלבל, אתה לא כזה.

3. מחבקת בשקט בלי הרבה מילים.

4. תשובות
   לצ.
   ריענון ועידכון חלומות נשמע דבר נכון, רצוי, וטוב. הלוואי שאצליח לישם את עצתך. אבל הכאב שגרם לכתיבת הפוסט הזה הוא לא רק אי הגשמת החלומות. הוא הנתק, חוסר ההבנה, הביטול שבו התייחס אבא, שכל כך החשבתי את דעתו, לחלומות שלי. והכאב המר, הבלתי ניתן לתיקון, על כך שעם מותו כבר לא תהיה לי שום הזדמנות לתקן או לשנות את הנתק הזה בינינו. יש דברים שאין להם תקנה. הוא מת, ועכשיו שום דבר לא ישנה את העובדה שבחייו הוא מעולם לא הביע שביעות רצון ממני או חלומותי. את זה שום עידכון לא ישנה.

   ול"אני" – חיבוקים תמיד מתקבלים בברכה

5. דרוש תיקון כאן: כי בפניך אבא לא הביע שביעות רצון ממך או מהחלומות שהיו לך, אבל אני ועוד כמה אנשים בעולם הזה יודעים בדיוק מה הוא חשב עליך, איך התגאה בך תמיד, איך העריץ את האדם שאתה (ולא רק את היכולות והכשרון). חבל שהוא לא היה מסוגל לומר לך את כל זה…