לא יאומן, לא חושב שהייתי מזהה אותך. צילום יפה. חשיפה יפה.
בדיוק מה שחשבתי אני
איך ידעו אז לצלם, בעידן של טרום הדיגיטלי.
הכל מקצועי, התאורה נכונה, החשיפה מושלמת, הכל מוקפד. וזה סתם צלמניה של תמונות פספורט.
אם תלך היום לעשות תמונת פספורט,כמעט בכל מקום, יעמידו אותך מול מצלמת יו אס בי מצ'וקמקת, בלי תאורה ובלי בטיח, וככה זה גם יראה.
התמונה הזו, בלי קשר לרגש שיש לי אליה כי זה אני המצולם, יכולה לעמוד כהוכחה, כתזכורת, איך פעם היתה מיומנות וגאווה מקצועית גם בדברים היום יומיים ביותר.
התסרוקת, זה ה-דבר.אדיר!
זו היתה צלמניה ברחוב הירקון, כמה בתים דרומה לשגרירות האמריקאית, שהיו אלו שאליהם הפנתה השגרירות כדי להצטלם לפספורטים אמריקאיים, לפני הסטנדרטים שלהם, השונים מדרישות תמונות פספורט ישראליות.
והשיער והתסרוקת הבלתי תאמן הזו הם לא רק תוצר של התקופה, אלא גם עדות לבילבול של נער שגדל כל חייו עם שיער חלק ודק, ופתאום בגיל ההתבגרות בין לילה, ממש, התקרזל והתעבה השיער שלי, ולא ידעתי מה עושים איתו
אם יש משהו בעולם שגבר צריך לחסוך מהאישה שלו, זה תמונות שלו מגיל ההתבגרות. יש דברים שאנחנו לא רוצות לדעת 🙂
5 תגובות על “גיל ארבע עשרה וחצי”
לא יאומן, לא חושב שהייתי מזהה אותך. צילום יפה. חשיפה יפה.
בדיוק מה שחשבתי אני
איך ידעו אז לצלם, בעידן של טרום הדיגיטלי.
הכל מקצועי, התאורה נכונה, החשיפה מושלמת, הכל מוקפד. וזה סתם צלמניה של תמונות פספורט.
אם תלך היום לעשות תמונת פספורט,כמעט בכל מקום, יעמידו אותך מול מצלמת יו אס בי מצ'וקמקת, בלי תאורה ובלי בטיח, וככה זה גם יראה.
התמונה הזו, בלי קשר לרגש שיש לי אליה כי זה אני המצולם, יכולה לעמוד כהוכחה, כתזכורת, איך פעם היתה מיומנות וגאווה מקצועית גם בדברים היום יומיים ביותר.
התסרוקת, זה ה-דבר.אדיר!
זו היתה צלמניה ברחוב הירקון, כמה בתים דרומה לשגרירות האמריקאית, שהיו אלו שאליהם הפנתה השגרירות כדי להצטלם לפספורטים אמריקאיים, לפני הסטנדרטים שלהם, השונים מדרישות תמונות פספורט ישראליות.
והשיער והתסרוקת הבלתי תאמן הזו הם לא רק תוצר של התקופה, אלא גם עדות לבילבול של נער שגדל כל חייו עם שיער חלק ודק, ופתאום בגיל ההתבגרות בין לילה, ממש, התקרזל והתעבה השיער שלי, ולא ידעתי מה עושים איתו
אם יש משהו בעולם שגבר צריך לחסוך מהאישה שלו, זה תמונות שלו מגיל ההתבגרות. יש דברים שאנחנו לא רוצות לדעת 🙂