יש דברים שאני לא מבין, וכנראה לעולם לא אבין בטבע האדם.
אחד מהם הוא אמונה ביצור עליון, ששולט על מעשינו ואחראי ליקום כולו.
לפני שבוע פגעה סופת טייפון חריגה בעוצמתה בפיליפינים. ההערכות עומדות על כעשרת אלפים הרוגים. החורבן של הרכוש, התשתיות, הבנינים, הוא מעבר לכל תאור.
הבוקר, שמעתי כתבה ב NPR , רשת הרדיו הציבורית האמריקאית, על מה שמתחולל שם, נסיונות ההצלה והעזרה ההומאניטרית, ולבי נתחמץ מצער.
ואז סופר בכתבה, כיצד לאחר הסופה, כשהניצולים יכלו סוף סוף לצאת מבין ההריסות, הדבר הראשון שהם עשו היה לחפש את הכנסיה המקומית, שב"נס" עמדה על תילה, ולתת תהילות ותשבחות לישו שחס על חייהם. הפיליפינים הם קתולים אדוקים, עוד מזמן הקולוניאליזם הספרדי. שולבה בכתבה ראיון עם אחד הניצולים, שסיפר כיצד ירד על ברכיו והודה לישו שהציל את חייו מהסופה הנוראה.
ואני חשבתי לעצמי, בתמימותי האתאיסטית: מי הוא חושב ששלח את הטייפון הזה מלכתחילה?
3 תגובות על “מי הביא את הטייפון”
1) לא תמיד המושג "טבע" האדם והמושג "אמונת" האדם חופפים.
2) "טבע" האדם הוא להגיד תודה על דברים טובים בעולמנו ולכן זה לא כ"כ מפליא שאנשים אמרו תודה על הינצלותם כלפי אותו גוף שאחראי לכך (לפי השקפתם).
3) "אמונת" האדם מובילה לכך שהאדם מאמין בגוף עליון (כזה או אחר) וזה לא סותר את כעסו/טענותיו/חוסר אונים כלפיו ביחס להנהגתו את עולמנו. הדוג' הקלאסית שקרובה לליבנו היא שאין יהודי מאמין אחד אשר משפחתו נרצחה בשואה שאין לו "חשבון פתוח" עם בורא עולם במקביל לאמונה בו (המשפט אולי הכי עוצמתי ביהדות שמשקף את זה זה המשפט שנאמר לאחר מותו של אדם – ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך).
גילוי נאות – כותב שורות אלו הוא אדם מאמין.
מתי: אז איך באמת אדם מאמין מיישב את "החשבון" הזה? אני שואל בשיא הרצינות ולא בקנטרנות.
איך מיישבים את העובדה שאלוהים אחראי לכל הטוב והרע בעולמינו, ביחוד זה שבא מן הטבע ואינו תלוי ברשעותם של בני אדם, ועדיין רק מודים לא על הטוב ולא מרשיעים אותו על כל הרע, שנדמה כאילו הוא שרירותי ורנדומאלי?
משל למה הדבר דומה בעיני?
למלך, שליט אבסולוטי, שמודיע לנתיניו שמסיבות השמורות עמו ואין רשות לאף אחד לדעת או לשאול עליהן, הוא החליט לשלוח את חייליו להרעיל בארות בכפרים ובערים שבארצו, אבל "רק" ב90% מהן, בלי שום אזהרה, אלפים ימותו, והוא מצפה מאלו שברוב חסדו ינצלו מהגזירה להודות לו לקלס אותו ולשבח אותו על רחמנותו וטוב לבו. אם היה שליט כזה, היינו מעמידים אותו למשפט בגין פשעים נגת האנושות ושמו היה נזכר לדראון עולם כרשע מרושע.
אז מדוע כשאלוהים, מלך מלכי המלכים על פי מאמיניו, עושה את אותו דבר, הם עדין אוהבים אותו ומודים לו?
השאלה ששאלת היא שאלה קשה ונטולת תשובה קצרה וחד משמעית. זה גם תכלס לא מספיק רק איך הדת מצפה מהאיש המאמין כי בפועל ההתמודדות עם שאלה זו היא מאוד סובייקטיבית ומשתנה מאדם לאדם.
שאלו בזמנו את אבא של נחשון וקסמן (אדם מאמין) איך זה שמדינה שלימה התפללה,ביקשה והתחננה על חיי בנו בשבוע שבו הוא נחטף ובסוף הוא בכ"ז נרצח. איך בורא העולם שלו איפשר זאת.
הוא ענה אז "לפעמים לאבא מותר להגיד לא".
המשל שלך יפה, אבל חסרה בו העובדה ש"הסיבות השמורות עם המנהיג" לא גלויות ולא יתגלו לנתיניו. אם הסיבות היו ידועות ומובנות כנראה שהיחס למעשיו היה קצת שונה (למרות שהתוצאות עדין נשארות הרסניות).
נקודת המוצא של אדם מאמין היא שרצונותיו של האל נשגבות מבינת בני האדם. מאוד לא קל לקבל זאת, אני לא מכיר אנשים מאמינים שמעולם לא התעמתו עם זה – אבל זה לא סותר את העובדה להמשך אמונתם בו.
אגב – ישנם דוגמאות (לפחות ביהדות) שבהן ה"ציפיה" מהתנהגותו של אדם בשעת משבר היא שונה מהתנהגותו ביומיום. לדוג – אדם שמת קרובו (מסדר ראשון) פטור מעשיית כל המצוות עד לקבורתו.
השאלות הללו מאוד עמוקות וקצרה היריעה מלהכיל…