הכל קשור: הבלוג של רזי בן-עזר

——– פרק א: מתי שהוא בשנת 71-72,אני בן  שמונה או תשע בית הספר היסודי בסביון. יום הלימודים נגמר, אבל אני נשארתי בחצר בית הספר לשחק קצת אחר הצהרים. פתאום אני מבחין ברעשים עולים מחדר המלאכה, שהיה צריף נפרד מהבניין הראשי. אני מתקרב לצריף, ומציץ דרך החלון המאובק. בפנים, אני רואה להקת קצב ( ככה קראו…

—- פלורידה, אמצע שנות התשעים. אמריקה בשבילי היא באמת ארץ נפלאה. הביטוי "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" שהפך לקלישאה, הוא נכון לחלוטין. רוב העולם, כולל האמריקאים עצמם, מפרשים את האמירה הזו בעיקר כאפשרות לעשות המון כסף ,להתפרסם ולהצליח. אבל לי יש פרשנות קצת אחרת. בשבילי, האפשרויות הבלתי מוגבלות של אמריקה הן בחופש הנפלא למצוא את הפלנטה…

———- עלינו על הטיילת המקיפה את חומת עכו העתיקה. מרחוק ראינו חבורת נערים. הם נראו כבני אחת-עשרה עד כחמש-עשרה. בתחילה, לא היה ברור מדוע חלקם מסתודדים על החומה, למעלה, בעוד אחרים שוחים בגלים למטה, בין הסלעים. ואז, בלי הכנה, הם החלו לקפוץ. לעיתים כיחידים, לעיתים בזוגות, מחזיקים זה את ידי זה, מתחרים להפגין את אומץ…

—– "הַאִם אֲנִי מְדַבֶּרֶת יוֹתֵר מִדַּי?" -לֹא. כִּי אַתְּ מְדַבֶּרֶת אִתִּי. "הַאִם אֲנִי מְסַפֶּרֶת יוֹתֵר מִדַּי עַל עַצְמִי?" -אֵין יוֹתֵר מִדַּי. אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת הַכֹּל. "הַאִם אֲנִי מְשַׁעְמֶמֶת אוֹתְךָ?" -לֹא. הַכֹּל, כֻּלֵּךְ, כָּל מָה שֶׁקָּשׁוּר בָּךְ, מְרַתֵּק אוֹתִי. "הַאִם–" אַתְּ יוֹדַעַת אֶת הַתְּשׁוּבָה. וְהִיא כֵּן. מרץ 2010

— בביקור היום בעכו העתיקה, צילמתי כמה תמונות שאני מאד מרוצה מהן ואפילו גאה. אעלה את התמונות האלו בקרוב, עם כמה מילות הסבר. אבל עכשיו, רק צילום אחד. ילד ערבי, על סלע, מול גלי הים. מי שרוצה מוזמן כמובן לראות פה את הסמליות, או לחילופין את המטאפורה, או הקיטש, או כל מה שעיני המתבונן מבקשות…