-
בעקבות הנערים מרחוב פאל ("מחניים")
ישנם ספרי ילדים, שנחרטים בזכרונך. יש כאלו שמשאירים בך משקע, מלמדים אותך על עצמך, על העולם. אבל יש מעט מאד ספרי ילדים, קומץ, שהופכים להיות חלק ממך. שמטביעים עצמם על תודעתך, שגורמים לך להתרגש ולדמוע ולאהוב ולקוות ולצחוק. ספרים שגם אם הם מתויגים כספרי ילדים, הרי הם פשוט ספרי חיים. אריך קסטנר כתב כמה כאלו.…
-
אלו שניגשו אחרי ההופעה
כשניגשים/ות אלי אחרי ההופעה אנשים שעוד לא נולדו כשהוצאנו את האלבום,ואומרים שהמוזיקה שלנו עזרה להם בשעות קשות ושינתה את חייהם, זה..אין מלים. זה מעיף לי את השכל. לעולם לעולם לא אפסיק להתרגש מזה, או לקחת את זה כמובן מאליו. ילדים. נערים ונערות יפים, עם עיניים בישנייות, והם מתרגשים. ואני רואה, אני מזהה מייד, את נשמת-האואטסיידר…
-
החולצה שלבשתי
החולצה שלבשתי על הבמה להופעת האיחוד של "פוליאנה פרנק". האם היתה שם פרובוקציה מכוונת? כמובן שבמידה מסוימת כן. ברור שלא לובשים חולצה כזאת אלא אם כן יש לך מה להגיד, ואתה מעוניין שישימו לב. אז הנה כמה מילים על המחשבות שעברו במוחי, שקשורות במסר ובקונוטציות של החולצה הזו. גם לאחר ההופעה, וגם בהזדמנויות קודמות שבהן…
-
תל אביבים בלילה- פוסט מצולם
-
עבודה זרה
אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.