הכל קשור: הבלוג של רזי בן-עזר

כשהייתי בן שש-עשרה, טיילתי עם חברי חגי בצפון איטליה. כשהיינו בונציה, הסעירו את דמיוננו נגני הרחוב, בפיאצה סאן מרקו ההומה מאדם. הם נראו לנו כל כל רומנטיים, ציוריים, כאילו נלקחו מאיזה רומן נדודים ארופאי מהמאה התשעה עשרה. "גם אנחנו יכולים", אמר חגי. "באמת?" שאלתי. "כן. אני עם הגיטרה, אתה עם המלודיקה, בוא נראה איך זה…

כשעזבתי את ביתי הקודם, בתחילת השנה, צימצמתי את מיטלטלי ב90 אחוז. זו היתה חוויה חזקה, מלמדת, טובה. חייתי פה, בביתי הזמני, חמישה חודשים, ועכשיו הזמן לעזוב. ואני מצמצם שוב. ושוב אני חותך לעשרה אחוז ממה שסחבתי איתי. בגילגול קודם, זיקוק כזה היה מפחיד אותי. חפצים, מסתבר, הם תחליפי ביטחון. הם עוגנים. אבל בדיוק כמו עוגן,…

אני עם אמא ואבא שלי, באיזה פארק שעשועים אבל אני מבוגר, כמו עכשיו, וגם הם מבוגרים והחלום מתחיל ביציאה מהפארק, ואני אומר, אבא ואמא, חכו פה, אין טעם שנלך כולנו לאוטו, חכו בפתח של הפארק, אני אלך לחניה ואביא את האוטו‬ כי זה מרחק גדול, אל תלכו ברגל, חכו פה, אני מייד בא ואני מתחיל…

צילום: אורית מיליגר Orit Milliger Photography